אוחנה נ' איתן

פסק דין

בתביעה שלפניי תובע התובע מהנתבעת – רוכבת אופניים - פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לאחר שפגעה בו עם אופניה.

התובע במסגרת עבודתו כטכנאי בחברה מסוימת, תיקן תקלה בתחנת אוטובוס. בעת שיצא התובע מהתחנה, התנגשה בו הנתבעת, אשר רכבה על אופניה. זו הגיחה מימינו, במהירות ובחוסר אחריות, כשהיא רוכבת על המדרכה ופגעה בו. כתוצאה מכך, ניזוק התובע באורח קשה בידו הימנית ובפלג גופו הימני והוא פונה לבית החולים. לטענת התובע נגרמו לו נזקי גוף קשים, הכוללים בין היתר שבר מרפק בידו הימנית, פגיעה בכתף וכן, גב עליון ותחתון. התובע גם נפגע נפשית בעקבות האירוע. התובע מבקש פיצוי בגין הכאב והסבל שנגרם לו, הפסד שכר העבודה והוצאות רפואיות ושונות. סכום התביעה הועמד על סך של 29,135 ₪.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התאונה אירעה עקב רשלנותו הבלעדית ובאחריותו המלאה של התובע. לדבריה, היא רכבה על אופניה, על המדרכה. לפני תחנת האוטובוס היא האטה את נסיעתה שגם כך לא הייתה מהירה. הנתבעת מציינת כי אף אוטובוס לא עצר בסמוך לתחנה לאסוף נוסעים ואף אדם לא המתין בסמוך לתחנה. לפתע יצא התובע מתוך פנים תחנת האוטובוס במהירות ובפתאומיות, מבלי שהסתכל כלל לצדדים, בכדי לוודא כי המדרכה פנויה. הנתבעת ניסתה להימנע מהפגיעה בו, על ידי פניה ימינה ואף נפלה מאופניה. הנתבעת מציינת כי בקיר התחנה הפונה לכיוון ממנו היא באה, קיימת פרסומת ולכן לא ניתן לראות אם יש אנשים בתוך התחנה. התובע יכול היה לוודא טרם צאתו מהתחנה באם המדרכה פנויה. לאור זאת, טוענת הנתבעת כי התאונה אירעה באשמתו הבלעדית של התובע וכי יש לדחות את התביעה.

בדיון שהתקיים לפניי שמעתי את הצדדים. התובע טען כי בעקבות האירוע הוא גובס ולא עבד במשך 48 ימים, בעקבות כך קיבל פיצוי מהביטוח הלאומי, בסך 7,512 ₪. לדבריו, משך מספר חודשים לאחר הורדת הגבס הוא סבל מכאבים.

בדיון שמעתי גם את עדויותיהם של מר אבי ערבה ושל מר דרי ניקולאי – שני אלה עבדו עם התובע במועד התאונה וחזו בהתרחשותה. שניהם העידו כי הנתבעת נסעה במהירות עם אופניה ופגעה בתובע. מעדותם נלמד כי התובע נעדר מעבודתו משך תקופה ארוכה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים ואת העדויות, החלטתי לקבל את התביעה בעיקרה. שוכנעתי, כי האחריות בעיקרה מוטלת על הנתבעת.

תקנה 129 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961,אליה הפנה התובע במהלך הדיון, קובעת כדלקמן:

"לא ירכב אדם על אופניים על מדרכה או על חלק מהדרך המיועד להולכי רגל בלבד; אולם מותר להולך רגל להסיע אופניים על המדרכה אם אין בכך הפרעה להולכי רגל".

אין מחלוקת כי הנתבעת רכבה על אופניה על המדרכה.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי מכיוון נסיעתה לא ניתן לראות אם יש אנשים בתוך תחנת האוטובוס לאור קיומה של פרסומת על קיר התחנה. מכאן ברורה רשלנותה של הנתבעת. אם הנתבעת לא יכולה הייתה כאמור להבחין האם יש אנשים בתוך התחנה, היה עליה לנקוט משנה זהירות. על הנתבעת היה לרדת מאופניה ולצעוד עמם עד אחרי התחנה. הנתבעת לא פעלה כך.

עם זאת, לא מצאתי לנכון לפטור לחלוטין את התובע מאחריות לאירוע. התובע יצא מהתחנה במהירות ובפזיזות, מבלי להסתכל לצדדים. ייתכן, כי במקרה אחר, אילו היה נוהג בצורה דומה, יכול היה התובע להיתקל באנשים – הולכי רגל. בנסיבות העניין, אני מייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 15%.

התובע קיבל פיצוי בגין הפסד הכנסותיו מהביטוח הלאומי ולכן לא מצאתי מקום ליתן לו פיצוי נוסף בגין כך.

מהמסמכים הרפואיים שהציג התובע עולה, כי הוא גובס בעקבות התאונה וכי הוא נעדר בעקבות כך מעבודתו משך זמן רב. העדים מטעמו תמכו בעובדות אלה. התובע הציג צילום (ת/2) בו רואים בבירור כי הוא גובס. התובע הסביר בדיון כי הוא סבל מכאבים משך חודשים רבים אחר כך. לדבריו לא נותרה לו נכות צמיתה. התובע טען גם לקיומו של נזק נפשי, אולם לא המציא מסמכים כלשהם, אשר תומכים בכך. עם זאת שוכנעתי כי לתובע נגרם כאב וסבל רב בעקבות אירוע התאונה. התובע העמיד את סכום הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 15,000 ₪ . סכום זה הנו סביר בעיניי.

באשר להוצאות רפואיות ואחרות- התובע לא הציג מסמכים המלמדים על ההוצאות שבהן נשא ושאינן מכוסות על ידי קופת החולים או הביטוח הלאומי. התובע אף הודה כי הוחזר לו התשלום עבור חדר המיון. התובע צרף הוצאות דלק, אשר לטענתו משקפות את הוצאות הנסיעה שנגרמו לו אולם לא פירט את החלק היחסי מתוך הוצאות אלה ששמש להסעתו. זאת ועוד, התובע טען כי עקב נכותה של רעייתו ועקב מצבו הוא נאלץ לקבל עזרה מבני משפחה. לדיון לא התייצבה רעייתו או בן משפחה, אשר סייע לתובע בעקבות מצבו. אף על פי שהתובע לא הציג באופן מסודר ראיות בעניין זה, אין ספק בליבי כי בעקבות מצבו של התובע הוא נשא בתשלום הוצאות שונות ונגרמו לו הפסד וביטול זמן. בנסיבות העניין אני סבור כי פיצוי נוסף כולל בסך של 2,000 ₪ הנו סביר.

לאור חלוקת האחריות, תשלם הנתבעת לתובע 85% מסך של 17,000 ₪, קרי: סך של 14,450, ₪. הסכום ישולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. סכום זה כולל בתוכו את שכ"ט העדים.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.