אוחנה

פסק דין

ביום 5.10.09 נהג התובע על קטנועו ברח' גולומב לכיוון מרכז העיר. התובע החליק על הכביש ונגרמו לקטנוע נזקים אותם תובע התובע מן הנתבעת בתיק זה, משום שלטענתו ההחלקה שלו נגרמה כתוצאה מכך שהנתבעת סטתה לפתע ממסלול נסיעתה, כדי לעקוף משאית שנסעה לפניה, וזאת מבלי לאותת. התובע שנסע אחריה בלם את הקטנוע והסית את ההגה שמאלה, כדי שלא להיכנס ברכב התובעת וכתוצאה מהעצירה ביחד עם הסטייה שמאלה החליק הקטנוע ונגרמו לו הנזקים שנתבעים בתביעה.

הנתבעת טוענת כי היא לא סטתה ממסלולה. היא נסעה כל הזמן באותו נתיב לפתע שמעה קול חבטה וראתה את הקטנוע ואת התובע עפים ונופלים ארצה. לדבריה, לא היה כל מגע בינה לבין הקטנוע והיא ירדה מהרכב רק כדי לראות אם היא יכולה לסייע לתובע לאחר נפילתו.

לדבריה, התובע עצמו הודה, באותו מעמד, שהוא נסע מהר וכתוצאה מכך החליק ונפל.

הצדדים העידו בפני. התובע חזר על גרסתו. לדבריו, מדובר בדרך שבה הוא נוסע מידי יום. הוא נסע במהירות 60 קמ"ש ונאלץ לסטות ולבלום בו זמנית משום שהתובעת סטתה ממסלולה, מבלי לאותת, וכדי לעקוף משאית שנסעה לפניה. כתוצאה מביצוע הנ"ל הקטנוע החליק ולפיכך הנתבעת אחראית לנזקים ועליה לפצותו. הנתבעת חזרה על טענתה לפיה נסעה במסלול הימני או האמצעי שכיוון הנסיעה בו ישר. הנתבעת טענה שלא הייתה כל משאית לפניה ומכל מקום, לדבריה, היא לא עוקפת אף פעם כלי רכב ונסיעתה איטית תמיד. לדבריה, היא עצרה משום שכשהיא רואה משהו נפגע בכביש היא עוצרת, היא הלכה לכוונו של התובע שאמר לסובבים אותו שהוא נסע מהר והחליק. היא הציע לתובע מים. שני שוטרים שהגיעו למקום ביקשו ממנה להמתין ולאחר מכן הגיע שוטר נוסף שלו היא מסרה את מס' הטלפון הסלולרי שלה. לאחר מכן היא נקראה להעיד במשטרה. לדבריה, אין מקום לחייבה משום שהיא לא גרמה להחלקת התובע ולא היה כל מגע בין כלי הרכב.

ב"כ התובע ביקש לראות סתירות בעדות הנתבעת לגבי הנתיב בו היא נסעה. הסתירה היא שבתביעה היא הצהירה שנסעה בנתיב הימני ואילו במשטרה ובעדות היום העידה שנסעה באמצעי. כן ביקש לראות סתירות בשאלה למי אמר התובע שנסע מהר האם אמר זאת לנתבעת, כפי שהעידה במשטרה, או שאמר זאת לסובבים אותו כפי שהצהירה בתצהירה. אינני מוצא שיש בסתירות אלה, ככל שהן קיימות, כדי ללמד על אחריותה של הנתבעת לתאונה. עדותה של הנתבעת הייתה אמינה וקוהרנטית. אני מקבל במלואה את עדות הנתבעת לפיה היא לא ביקשה לעקוף רכב כלשהו ולא הייתה הגורם לתאונה. היא ירדה רק משום שראתה את התובע עף מהקטנוע ועל מנת לעזור לו, יש לציין שתמיכה בגרסת הנתבעת אפשר למצוא גם במכתב ששלחה משטרת ישראל לתובע בו נכתב שהוא נמצא אשם בתאונה ושלא הוגש נגדו כתב אישום רק משום חוסר עניין לציבור. המכתב צורף על ידי התובע כנספח א' לתביעתו המקורית נגד משטרת ישראל. מאידך, עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין שאין לה תמיכה כלשהי נוספת.

התוצאה היא אפוא שהתובע לא הצליח להוכיח את תביעתו ומאידך עדות הנתבעת הייתה אמינה ולפיכך אין מנוס אלא לדחות את התביעה וכך אני עושה.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ד סיון תש"ע, 06 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: