אוחיון נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הרכב השופטים: ד' ברלינר – שופטת עמיתה, מ' דיסקין, ו-ש' יניב), בעפ"ג 10481-03-17, מיום 17.01.2018. בגדרו של פסק הדין, התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' מלמד), בת"פ 59856-06-15, מיום 7.2.2017.

2. בהחלטתי מיום 20.2.2018, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בדרך של עבודות שירות, עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

3. נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, המייחס לו ביצוע עבירה של החזקה בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. מעובדות כתב האישום עולה, כי בתאריך 1.6.2014, נערך חיפוש בביתו של המבקש בהתאם לצו בית משפט, אשר במסגרתו התברר כי המבקש החזיק בביתו, שלא לצריכה עצמית, וללא היתר כדין או רישיון מהמנהל, 4 יחידות סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל נטו של 1.6888 גרם וכן יחידת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו של 0.4185.

4. ביום 7.2.2017, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

5. באותו יום, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש. בבואו לקבוע מתחם ענישה הולם ביחס למעשי המבקש, עמד בית המשפט על השיקולים בהם יש להתחשב בקביעת המתחם בעניינו של המבקש, היינו: יצירת יחס הולם בין חומרת מעשי המבקש ומידת אשמו לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו; מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן; ומדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות ביצוע העבירה. לאחר זאת, קבע בית משפט השלום מתחם עונש הולם אשר נע בין עונש מאסר על תנאי לבין 12 חודשי מאסר.

6. בבואו לגזור את עונשו של המבקש בגדרי המתחם, התייחס בית משפט השלום לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, וביניהן: גילו הצעיר של המבקש; נסיבותיו האישיות; הודאת המבקש "המצביעה על נטילת אחריות"; היות המבקש נעדר עבר פלילי; התרשמות בית המשפט, כי "להליכים המשפטיים אפקט מצנן והנאשם [המבקש] הבין את המסר השלילי של מעשיו". לאור נסיבות אלו, גזר בית משפט השלום על המבקש שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; קנס בסך 2,000 ₪, או 20 ימי מאסר תחתיו; ופסילת רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים.

7. ביום, 6.3.2017, הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הנסב על קולת העונש שגזר בית משפט השלום על המבקש. לטענת המשיבה, מתחם הענישה שקבע בית משפט השלום הינו שגוי, ו-"אינו הולם את מעשה העבירה אותו ביצע המשיב [המבקש]". בנוסף, טענה המשיבה, כי ה-"אפקט המצנן" של ההליכים המשפטיים על המבקש, ממנו התרשם בית משפט השלום, לא גובה בעדי אופי או בתסקיר שירות המבחן. המשיבה עתרה להחמרת עונשו של המבקש באמצעות הטלת רכיב של מאסר בפועל; הטלת עונש מאסר על תנאי  "שישקף את חומרת העבירה בה הורשע המשיב"; וכן פסילה בפועל של רישיון הנהיגה של המבקש.

8. ביום 15.11.2017, הפנה בית המשפט המחוזי, את המבקש לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות, ולתסקיר שרות המבחן.