אוחיון נ' א.ל.מ. סחר 2000 בע"מ

פסק דין

1.התביעה שלפני עניינה ביטול עסקה ופיצויים עפ"י חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981.

2.טענות הצדדים:

א.ביום 1.5.13, כך עפ"י כתב התביעה, רכש התובע אצל הנתבעת קוצץ ירקות חשמלי (בלנדר) בעלות של 250 ₪. מספר ימים לאחר מכן, התקלקל המכשיר והפסיק לעבוד. ביום 13.5.13 פנה התובע לחנות הנתבעת, בה רכש את המכשיר, וזו קיבלה לחזקתה את המכשיר לצורך תיקונו/החלפתו. במעמד מסירת המכשיר הסבירה לו נציגת הנתבעת כי לאחר בדיקה ע"י נציגי הספק, יוכל לקבל מכשיר מתוקן או מכשיר חדש, עפ"י הנחיות הספק. התובע התבקש ע"י הנציגה ליצור קשר בתוך כשבוע ימים לצורך קבלת המכשיר. מאז מסירת המכשיר לתיקון ועד הגשת התביעה, התובע לא קיבל את המכשיר לרשותו או את כספו בחזרה ועבר מסכת ארוכה של טרטורים. התובע טען כי יצר קשר טלפוני פעמים רבות עם הנתבעת והשאיר הודעות, אך פניותיו מעולם לא נענו. התובע חזר לחנות הנתבעת שלוש פעמים ובכל פעם התקבל בתירוצים שונים: "הספק היה בחופש"; "אנחנו נבדוק ונחזור אליך"; "היית צריך לקחת את המכשיר למעבדת שירות" וכו'. התובע שוחח עם מנהל החנות וננזף על ידו מדוע לא הביא את המכשיר למוקד השירות של היבואן והעדיף לפנות לנתבעת, כאילו מובן מאליו שבית העסק שמכר את המוצר אך מספר ימים קודם לכן, יתנער מאחריות לתיקונו. התובע טען כי מאז מסירת המכשיר ועד מועד הגשת התביעה מנסה הוא לקבל את מכשירו בחזרה, אך ללא הצלחה. התובע עתר לתשלום סך של 250 ₪ בעבור עלות המכשיר; פיצוי בגין מחדלי הנתבעת, שגרמו לבזבוז זמן וטרחה בפניות טלפוניות והגעה לחנות, בסך 450 ₪ (לפי 150 ₪ בגין כל הגעה); בנוסף עתר לפיצוי בגין עוגמת הנפש עפ"י שיקול דעת בית המשפט; וכן, הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

ב.בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהיא חברה פרטית המשווקת מוצרי חשמל וכי הנתבעת אינה יצרנית או יבואנית ואינה נותנת האחריות והשירות בגינם. הנתבעת טענה כי האחריות והשירות ניתנים ע"י היבואנים באמצעות תחנות ומעבדות שירות בפריסה ארצית. הנתבעת טענה כי ביום 1.5.13 רכש התובע קוצץ ירקות חשמלי בסניף הנתבעת במתחם G בכפר סבא תמורת סך של 250 ₪. קוצץ הירקות מיובא ע"י חברת אלקטרה סחר בע"מ, והיבואן הינו גם נותן השירות והאחריות בהתאם לתעודת האחריות שהונפקה לתובע. ביום 13.5.13 פנה התובע לנתבעת בטענה כי המכשיר אינו תקין וביקש להחליפו. נציגת הנתבעת הבהירה לתובע כי לאחר שימוש במכשיר אין אפשרות להחליפו, והסבירה לתובע שבאפשרותו לפנות לאחת מתחנות השירות מטעם היבואן, לצורך בדיקה ותיקון המכשיר. התובע סירב והתעקש להשאיר את המכשיר בסניפה של הנתבעת. לפנים משורת הדין, הנציגה נעתרה לבקשתו תוך שהיא מסבירה לו כי השארת המכשיר בסניף תגרום לאורכה בתיקון המכשיר, מאחר ויש להמתין שנציג היבואן יאסוף את המכשיר מסניף הנתבעת. לאחר כשבוע ימים, הגיע נציג מטעם היבואן על מנת לאסוף את המכשיר לבדיקה ותיקון. התובע פנה מספר פעמים לנתבעת על מנת לברר מתי המכשיר חוזר מתיקון, ונמסר לו שהמכשיר נמצא בתחנת השירות מטעם היבואן האחראי לתיקונו וטרם התקבל חזרה. כאשר המכשיר חזר לסניף הנתבעת, פנתה נציגת הנתבעת לתובע על מנת שיאסוף את מכשירו. אך, התובע סירב בטענה שכבר הגיש תביעה, ואינו מתכוון לחזור בו על אף שהמכשיר תוקן עבורו. הנתבעת טענה כי התעקשות התובע למסור את המכשיר לנתבעת תחת מסירתו ישירות לאחת מתחנות השירות, היא זו שגרמה לעיכוב. הנתבעת טענה כי גובה התביעה מופרז והינו פי חמש ממחיר המוצר, ללא הוכחת הנזק.

3.דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את כתבי הטענות ועדויות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל. ואבאר.

אין חולק, שביום 1.5.13 רכש התובע מסניף הנתבעת קוצץ ירקות תמורת סך של 250 ₪.

עוד אין חולק, שביום 13.5.13 חזר התובע לסניף הנתבעת וטען כי המכשיר אינו תקין.

בנוסף, אין מחלוקת, כי הנתבעת הסכימה לקבל את המכשיר לחזקתה לצורך העברתו לידי היבואן ומסרה לתובע "טופס קבלת תיקון" בו נרשם כי המוצר הינו באחריות.

אין חולק, שבמעמד מסירת המכשיר נמסר לתובע שקיימת אפשרות למסור את המכשיר ישירות ליבואן. נציגת הנתבעת טענה בדיון כי התובע ביקש לבטל את העסקה. אך, היא הודיעה לו שמאחר ונעשה שימוש קיימת רק אפשרות לתיקון, והבהירה לתובע שמתן המכשיר ליבואן באמצעות הנתבעת יגרום להארכת זמן התיקון "והתהליך לוקח כשלושים יום" (עמ' 2 שורה 22 לפרוטקול). גם מנהל הנתבעת העיד לפני כי נאמר לתובע שהעברת המכשיר באמצעות הנתבעת תאריך את זמן התיקון "אנחנו בדרך כלל עובדים ב 30 יום, זה פחות או יותר הזמן שזה חוזר." (עמ' 2 שורה 29 לפרוטוקול).

הנתבעת אף מודה בכתב ההגנה, שהתובע פנה אליה מספר פעמים לאחר מסירת המכשיר לצורך בירור האם המכשיר חזר מתיקון, ונענה כי המכשיר מצוי עדיין אצל היבואן.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי לאחר שהמכשיר חזר מתיקון פנתה נציגת הנתבעת לתובע, אך הוא הודיע כי הגיש כבר תביעה ואין בכוונתו לחזור בו מתביעתו.

מנתוני המחשב עולה, כי כתב התביעה הוגש ע"י התובע לבית המשפט רק ביום 5.3.13, קרי כמעט שלושה חודשים לאחר מועד מסירת המכשיר לתיקון.

לפיכך, אין מנוס מהמסקנה לפיה המכשיר תוקן והושב לסניף של הנתבעת רק כשלושה חודשים לאחר מועד מסירתו לידיה.

בדיון שנערך לפני העלה נציג הנתבעת טענה חדשה, לפיה המכשיר שב לסניף קודם למועד הגשת התביעה. ברם, טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס ראייתי, והיא סותרת את האמור במפורש בכתב ההגנה של הנתבעת עצמה, בו נרשם: "כאשר המכשיר חזר לבסוף לסניף הנתבעת, פנתה נציגת הנתבעת לתובע על מנת שזה יאסוף את מכשירו, אך התובע סירב בתוקף בטענה שהוא כבר הגיש תביעה לביהמ"ש" (פסקה 9 לכתב ההגנה).

מהאמור עולה, כי על אף שנאמר לתובע כי שליחת המכשיר באמצעות הנתבעת תאריך את משך התיקון והוא יעמוד על כשלושים יום, המכשיר לא תוקן במשך למעלה משלושה חודשים. זמן בלתי סביר לכל הדעות. גם פניותיו של התובע לנתבעת, במהלך שלושת חודשים אלו בניסיון לברר האם המכשיר תוקן, נפלו על אוזניים ערלות והנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי פנתה כלל ליבואן לצורך בירור הסוגיה או זירוז התהליך.

למעשה הנתבעת התנערה מאחריות וטענה כי אחריות זו מוטלת על היבואן, שאחראי לתיקון המכשיר, או על התובע, שהעביר את המכשיר לתיקון באמצעותה תחת מסירתו לתחנות השירות, תוך ידיעה שבדרך זו התיקון יארך זמן רב יותר.

ברם, הנתבעת לא הגישה הודעת צד ג' כנגד היבואן, שלטענתה אחראי לתקינות ולשירות. כשנשאל נציג הנתבעת בדיון מדוע לא הגיש הודעת צד ג' כנגד היבואן, השיב "שקלתי לתבוע את היבואן כצד ג', אבל זה נראה לי בסכום כזה (250 ₪) הזוי" (עמ' 2 שורה 14 לפרוטוקול). תשובה זו מקוממת היא, כמו גם גישתה של הנתבעת לפיה מעת שהעבירה את המוצר ליבואן, אין לה כל אחריות עוד כלפי הלקוח שקנה את המוצר בסניפה, ומסר באמצעותה את המוצר לתיקון וקיבל מידיה טופס תיקון המעיד על כך.

מהתנהלות העניינים המפורטת לעיל עולה, שבמשך שלושה חודשים המתין התובע להחזרת המוצר מתיקון, שנאמר לו ע"י נציגי הנתבעת שמשך תיקונו יארך כשלושים יום בלבד, תוך שהוא פונה לנתבעת שוב ושוב בניסיון לברר מה עלה בגורלו של המכשיר, אך נענה על ידה בלך ושוב, עד שלבסוף נאלץ להגיש תביעה זו ורק אז התבשר כי שב המכשיר.