אוחיון נ' מזרחי ואח'

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) שניתן ביום 23.6.2010.

בית משפט השלום קבע, כי המשיבים חבים לפצות את המערערת לאחר שכל דירתה הוצפה כתוצאה מנזילה רחבת היקף אשר מקורה בדירת המשיבים 1 ו-2 שבקומה שמעליה.

המשיבה מס' 3 הינה חברת ביטוח, אשר טענה, כי ההצפה נגרמה מגורמים אחרים.

הערעור מכוון כלפי מספר רכיבי פיצוי בהם חויבו המשיבים.

נדון בכל אחד מרכיבי הערעור בנפרד.

א.בית המשפט קמא קבע, כי יש מקום להחליף את הריצוף בדירה ובגין זאת פסק למערערת פיצוי בסך 5,500 ₪.

המערערת טענה, כי המומחה מטעמה העריך את עלות החלפת הריצוף בסך של 20,000 ₪ וכי לא היה מקום לפסוק סכום כה נמוך.

מנגד טענה המשיבה, כי לו היה בית המשפט קמא פוסק את מלוא הסכום בסך 20,000 ₪, הייתה המערערת יוצאת נשכרת, שכן המרצפות הקודמות היו ישנות ואין זה מן הראוי לחייב את חברת הביטוח לשאת בעלות מרצפות חדשות.

עיון בחוות דעתו של השמאי (המומחה מטעם המערערת), מעלה, כי "שומתי הינה בערך כינון". לעומת זאת, בחוות דעת מטעם השמאי של הנתבעים בה נקבע כי אין מקום להחלפת הריצוף, לא ניתנה הערכה לעלות החלפת הריצוף.

לא ברור, כיצד ניתן להחליף ריצוף בסכום של 5,500 ₪ בלבד, מה גם, שאין לדעת מה עלות החומרים (הריצוף) ומה עלות ערך העבודה עצמה.

בנסיבות אלה, דין הערעור להתקבל ועל המשיבים לפצות את המערערת בסכום של 20,000 ₪ במקום 5,500 ₪. הסך של 14,500 ₪ שטרם שולם, ישולם בתוספת ריבית חוקית והצמדה למדד החל מיום מתן חוות הדעת דהיינו 26.6.2008.

ב.בית המשפט קמא הטיל על המשיבים לשלם למערערת "הוצאות ההליך דנן בסך של 3,500 ₪. הסכום כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ וישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל".

ב"כ המערערת טען, כי הוצאותיה הממשיות של המערערת הסתכמו ב-4,057 ₪ וסכומים אלה הוכחו על ידי קבלות וחלקם אף אושרו על ידי בית המשפט קמא. כך, לדוגמא, הסתכמו הוצאות המערערת בגין תשלומים לשמאי ולחשמלאי בסך 2,064 ₪, אגרת המשפט ששולמה הסתכמה מלמעלה מ-1,250 ₪ ולכך יש לצרף הוצאות שנפסקו לעדים מטעמה.

ב"כ המשיבים טען, כי אין מקום להתערבות בשיקול דעתה של הערכאה הקודמת.

אומנם, בית המשפט שלערעור, לא נוטה להתערב בפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד ואולם, במקרה דנן, השארת הסכומים, אשר נקבעו על ידי בית משפט קמא, עלולה להביא לחסרון כיס מצד המערערת. הסכום שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות ולפיכך, אני מקבל את הערעור ברכיב זה וקובע, כי בנוסף לשכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ יתווסף סכום של 4,057 ₪. סכומי ההוצאות יישאו ריבית חוקית והצמדה למדד החל מיום הוצאתו בפועל של כל סכום וסכום ועד לתשלומו בפועל.

ג.המערערת טענה, כי הסך 5,000 ₪ שפסקה הערכאה הקודמת בגין עוגמת נפש הינו נמוך (בתביעה המקורית נתבע פיצוי בסך 7,000 ₪) ואולם, אינני רואה מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הקודמת ברכיב זה.

ד.המערערת מלינה, כי בית המשפט קמא התנה את תשלום הפיצוי בגין פינוי הדירה ודיור חלופי (בסך 5,500 ₪) בביצוע בפועל של עבודת השיפוץ בביתה "בתוך שנה". לטענה, לא היה מקום להתניה זו. לעומת זאת, טענו המשיבים,, מדובר בנזק שטרם גובש, ויכול וכלל לא יתגבש גם בעתיד.

מנגד, טענה המערערת, כי ברצונה אכן לבצע את השיפוצים הנדרשים, אך מאחר והינה פנסיונרית וסכום הפיצוי אותו קבע בית המשפט שלום הינו נמוך, היא טרם יכלה לבצע את השיפוץ.

בנסיבות אלה, אני קובע, כי אם לא יבוצעו השיפוצים לא תהיה המערערת זכאית לסך שנפסק, יחד עם זאת, המערערת תהיה רשאית לבצע את השיפוצים תוך שנה מהיום בו תקבל את הכספים (בהתאם לפסק דין זה) מהמשיבים.