אוחיון נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש מרכז ואח'

החלטה

לפני עתירת אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] תשנ"ב-1971.

ביהמ"ש מתבקש לקבוע כי החלטת נציב שירות בתי הסוהר מיום 9.5.10, שהומצאה לעותר בפקס ביום 25.5.10, לפיה הופסקו עבודות השירות אותן מבצע העותר, נוגעת בחוסר סבירות.

בנימוקי העתירה נטען בסעיף 15 לעתירה כי לעותר קושי לבצע עבודות שירות מחוץ לעיר תל אביב, לאור קשיים משפחתיים ובשל אי רצונו לאחר לעבודות השירות. מדובר בתקופת מאסר קצרה, וכיום מוכן העותר לבצע עבודות השירות, כפי שיורה לו הממונה.

בדיון בעל-פה הסביר ב"כ העותר מצבו ונסיבותיו המשפחתיות של העותר, לפיהן אשת העותר מתחילה עבודתה בשעה 07:00 בבוקר, ועל העותר להביא בנותיו הקטינות למסגרות חינוכיות בשעה 07:30 בבוקר, ורק לאחר מכן הוא יכול לצאת למקום ביצוע עבודות השירות.

בנסיבות אלה בקשתו הינה לקבוע כי עבודות השירות יחלו בשעה מאוחרת יותר מזו שנקבעה בפועל, מה גם שלגרסתו יש להציבו באחד האזורים הקרובים יותר למקום מגוריו.

נימוקים אלה דינם להידחות מכל וכל.

עבודות שירות אינן אלא עונש של מאסר בפועל שנגזר על העותר, אך ירוצו בעבודות שירות.

כל עבודה שנקבעת על ידי הממונה כמקום עבודה לריצוי עבודות השירות, שעות העבודה שנקבעות על ידי הממונה, יש לבצען ככתבן וכלשונן.

אילו היה נגזר על העותר לרצות עונש מאסר בפועל ממש, בוודאי לא היה כל מקום לטענותיו לעניין הנסיבות המשפחתיות, וחזקה כי אשת העותר הייתה מוצאת פתרון במצב זה.

כפי שאין זכות קנויה לאסיר לקבוע מקום הכלא בו ירוצה עונשו, כך אין זכות קנויה לעותר לקבוע מקום ביצוע עבודות שירות.

לאמור לעיל ראה רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שב"ס, תק-על 2004(3) 2680: "עבודות השירות מהוות חלופה לעונש מאסר בפועל וניתנות בידי נאשם כפריבילגיה אפשרית שנועדה למנוע כליאתו מאחורי סורג ובריח. מקום הנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווה לעבודות השירות, לא נותרה ברירה, אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהחיל במקומה חובת ריצוי עונש מאסר בפועל לגבי יתרת העונש שנותר".

השאלה היחידה שעל ביהמ"ש ליתן מענה בעתירה זו הינה האם החלטת הממונה בנסיבות העותר הינה סבירה אם לאו.

הן מתוך העתירה והן מתוך תשובת המשיבים עולה, כי ההחלטה ניתנה על בסיס אי התייצבות/העדרות ללא אישור ממונה, אי ביצוע כראוי משימות שהוטלו עליו, אי ציות להוראות הממונה של רכז עבודות השירות/המפקח לקיים החובה על פי סימן ב1 לפרק ו' לחוק.

ועובדות הינן כדלקמן:

ביום 6.12.09 במסגרת ת"פ 1504/08 (שלום ת"א) נגזר עונשו של העותר ל- 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות החל מיום 20.12.09 ב"יהדות בוכרה".

ביום 5.1.10 במסגרת ביקורת שנערכה במקום, דיווח המעסיק כי העותר הלך הביתה כי הרגיש רע, בדיקת כרטיס הנוכחות העלתה כי העותר לא החתים כרטיס נוכחות.

לעותר לא היה הסבר מדוע לא ביקש אישור מהמפקח לצאת ממקום העבודה ומדוע לא החתים יציאתו בכרטיס הנוכחות.

ביום 7.1.10 בשיחה עם המפקח הוזהר לבל ייצא ממקום העבודה ללא אישור. כמו כן, העותר הועבר למשמרת מהשעה 08:00 בבוקר.

ביום 1.3.10 זומן העותר לשיחה נוספת עם המפקח, לאחר שהגיעו מידעים כי העותר מגיע לעבודה עם רכב שכור על שם אימו, וברכב זה מתבצעות עבודות חלוקת מזון של בית התמחוי. בנוסף, בין התאריכים 18.2.10-19.2.10 היה עצור. לדברי העותר, הגיע לעבודה עם רכב שכור ונהג ונמצא בשלילה, הרכב לא משמש את מקום העבודה, מעצרו נבע בחשד של תקיפה ואיומים כלפי אשתו.