אוחיון נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפניי ערעור המערער לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת וועדת העררים לניידות מיום 9.6.11, על פיה ליקויי המערער אינם נכללים במסגרת רשימת הליקויים לעניין ניידות.

החלטת הוועדה נשוא ערעור זה ניתנה בעקבות פסק דין מיום 14.4.11. בהתאם לפסק הדין, היה על הוועדה לעררים ליתן דעתה לחוות הדעת של ד"ר רמי דוד מיום 16.8.10 ולהמלצתה של ד"ר הייטנר מ- 17.5.10, ולשקול האם מצבו הרפואי של המערער מצדיק יישום סעיף ליקוי על פי התוספת להסכם הניידות.

המערער טוען, כי הוועדה לא מילאה אחר הנחיות פסק הדין. ואלה טענותיו העיקריות של המערער:

הוועדה הסתפקה באזכור כללי של חוות דעתו של ד"ר רמי דוד ושל המלצת ד"ר הייטנר, ובכך סברה כי יצאה ידי חובתה. הוועדה לא התייחסה עניינית לתוכן המסמכים ובכך לא מילאה אחר הנחיות פסק הדין.

על הוועדה היה לערוך בדיקה מקיפה של ההגבלות בתנועה, כפי שד"ר רמי דוד פירט את ממצאי בדיקתו הקלינית בחוות דעתו. הוועדה פטרה עצמה בציון כי אין הגבלות בתנועה, אך לא התייחסה לבדיקות של ד"ר רמי דוד.

המשיב התנגד לערעור, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

הערעור הינו רפואי במהותו, בשאלות שאין בית הדין מתערב בהן.

המדובר בליקוי בתחום כלי הדם ולא בליקוי אורטופדי. הוועדה קבעה בפירוש, כי לא מצאה אצל המערער סימנים של מחלת ורידים קשה אלא בצקת קלה. בוועדה ישבו שני מומחים לכלי דם, בעוד שהמסמכים נשוא הערעור לא נכתבו ע"י מומחי כלי דם.

דיון והכרעה

עיון בהחלטת הוועדה לעררים נשוא ערעור זה מעלה, כי הוועדה התייחסה לשני המסמכים נשוא פסק הדין מיום 14.4.11, בהאי לישנא:

"ד"ר רמי דוד 16.8.10 מתייחס לאי ספיקת ורידים שיכולה לגרום לנפיחות שאיננה לימפדמה אלא נפיחות רגילה במחלות ורידיות.

ד"ר הייטנר 17.5.10 מציין לימפדה כרונית במחלות ורידים.

לימפדה הכוונה לנפיחות ניכרת, אולם קיימת ברגל ימין בצקת קלה עם היקף של 6 ס"מ בלבד בקרסול. אין סימנים של מחלת ורידים קשה. אין הגבלה בטווח התנועה של הפרקים ברגליים כנדרש בסעיף ט. בצקת כרונית על בסיס ורידי אשר לא נכללת עפ"י רשימת הליקויים הקיימת".

משמע, הוועדה חולקת על אבחנתם הרפואית של המומחים מטעם המערער (לימפדמה) וקובעת כי ממצאי בדיקתה הקלינית מעידים על מצב שאינו תואם את דרישת רשימת הליקויים. יצוין, מעבר לאבחנה הקלינית, כי בהתאם לרשימת הליקויים נדרשת הגבלה ניכרת בתנועתיות, דבר שהוועדה לא מצאה כי מתקיים אצל המערער.

טענת המערער, לפיה הוועדה התייחסה באופן שטחי בלבד למסמכי המומחים מטעמו, אינה מדויקת, באשר הוועדה התייחסה אף לתוכן המסמכים ונימקה, כאמור, את החלטתה.

בכך, מילאה הוועדה אחר המוטל עליה בהתאם לפסק הדין באופן סביר, ואין מקום להתערב בהחלטתה או להחליף את שיקול דעתה הרפואי.

אשר על כן החלטתי לדחות את הערעור.

הערעור נדחת ללא צו להוצאות.

ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.