אוחיון לנקרי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דין בית משפט תעבורה רמלה בתיק 2788/09 כבוד השופט שלזינגר.

המערערת הורשעה בעבירות של נהיגה בשכרות,סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש),התשכא-1961 (להלן פקודת התעבורה),

העונש שנגזר: קנס בסך 1000. ₪,

פסילתרשיון נהיגה בפועל לתקופה של 24 חודשים

פסילת רשיון נהיגה על תנאי בת חודשיים למשך 3 שנים.

על פי עובדות כתב האישום, נהגה המערערת ביום 15.2.09 בשעה 04:30 במקום ציבורי בהיותה שיכורה,ונמצא בבדיקה ריכוז אלכוהול בליטר אוויר נשוף,510 מיקרוגרם.

המערערת הורשעה על פי הודאתה.

בנימוקי הערעור מציין בא כוחה כי לא היה מקום להרשיעה ,

המערערת לא הודתה במעשה, בית משפט לא ייעץ למערערת להוועץ בעורך דין, בית משפט פירש לא נכון את דבריה, המערערת לא התכוונה להודות באשמה, אלא רק הסבירה מה קרה, ולשיטתה, כלל לא התרחשה נהיגה.

התוספת בפרוטוקול,"מודה"הוספה כנראה בטעות.

נוכח כך יש לבטל הכרעת הדין , להחזיר התיק לשמיעה בבית משפט קמא.

לחילופין, יש להתערב בעונש,בהיות המערערת אם חד הורית,בתה קטינה, זקוקה לרשיון לצרכי פרנסה בענף המסעדנות וכשליחה בפיצריה.

באת כח המשיבה מבקשת לדחות הערעור.

לגופו של ענין דין הערעור להדחות.

בבית משפט קמא השיבה המערערת לכתב האישום בזו הלשון: "לא נהגתי הייתי במפרץ חניה.חברה שלי חסמה את הרכב של אחותי בקשה ממני להזיז לה את הרכב הזזתי את הרכב ובדיק באה משטרה שתיתי רק שתי כוסות יין זה היה במפרץ חניה. מודה."

בתוך תשובה מפורטת זו,המערערת מודה במפורש שהזיזה את הרכב,לאחר שביקשו ממנה זאת .

זאת ועוד, בטיעונה לעונש, מצינת המערערת "זו היה טעות וזה לא יחזור"

בין העולה מפרוטוקול בית משפט לבין טענת בא כח המערערת כי בית משפט פירש דבריה שלא כהלכה אין ולא כלום.הודאת המשיבה מפורשת, הבעת חרטה והבטחה כי לא תחזור על כך,ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים.

לאור זאת , אין מקום לקבלת הטענה כי לא היתה הודאה בעובדות. הטענה נדחית.