אוחיון ואח' נ' בוסקילה ואח'

פסק דין

זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 19.10.11 שבה היו מעורבים רכב של התובעים נהוג ע"י תובעת מס' 2 ורכב הנתבעים נהוג ע"י נתבע מס' 1 ומבוטח ע"י נתבעת מס' 3.

התובעים עותרים לסכום של 5,085 ₪. הסכום בנוי מהוצאות התיקון 4,621 ₪ ושכ"ט שמאי 464 ₪.

עפ"י דברי התובעת, היא נסעה מכיוון דרום על מנת להיכנס לקניון נתניה מתחת לגשר. דובר על כביש דו סטרי ולא רחב והנתבע נסע לפניה ואז "הוא נסע לפניי וכשאני כבר הגעתי הוא עמד. הוא לא החליט אם להיכנס לקניון או לא ופתאום הוא נסע רוורס ונתן לי מכה. הוא נסע דיי מהר. היה בינינו מרחק של מכונית לפחות" (עמוד 1 שורות 13-14).

בחקירה נגדית, הדגישה התובעת "אני ראיתי את הרכב של הנתבע עומד, דיבר עם חברים ופתאום נסע רוורס. הוא לא הסתכל אחורה כי אם היה מסתכל הוא היה רואה" (עמוד 2 שורות 1-2).

עפ"י האמור בכתב ההגנה, בעת נסיעתו הנתבע "הבחין בחניה פנויה בצד הדרך ועצר בסמוך לחניה בכדי לבצע תמרון חניה, כאשר הסתכל לאחור, הנתבע ראה את רכבה של התובעת במרחק ביטחון מרכבו והחל בנסיעה לאחור כדי להיכנס לחניה" (מכתב ההגנה סעיף 5.1). בעת הדיון הוסיף נתבע 1 "הסתכלתי אחורה והיא (התובעת) הייתה בתחילת הרחוב והתחילה לנסוע. אני ראיתי אותה וכבר התחלתי לבצע חניה והיא הייתה חייבת לעצור" (עמוד 2 שורות 10-11).

לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין, ועיינתי במסמכי התיק החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1. כללית, העדפתי את גרסת התובעת מול גרסת הנתבע מס' 1. דבריה היו עקביים ומשכנעים.

2. נתבע 1 טען שראה את התובעת מאחוריו בתחילת הרחוב ושהיה מרחק ביטחון בינו לבינה בעת שהחל בתמרון החניה. לא כך היו פני הדברים. מכלל הראיות אני מסיק שהנתבע שהבחין במקום חניה באופן אקראי לא דאג להסתכל במראה ואם היה כך עושה, הוא היה בוודאי שהתובעת קרובה מאחוריו ואין לו מקום לנסוע אחורה.

לכן מסקנתי היא שהנתבע הוא זה שגרם לתאונה תוך התרשלותו.

אשר על כן אני מקבל את התביעה, מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים 5,085 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות הדיון כאשר הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב אדר ב תשע"ד, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: