אוזן

פסק דין

תביעה שהוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "החוק"). המחלוקת בין הצדדים משתרעת מעצם התרחשות האיר שאירעה מספר שבועות לאחר מכן ועד לשאלת גובה הנכות והנזק שנגרם לתובעת. אבחן סוגיות אלה אחת לאחת.

התרחשות האירוע – טענות הצדדים

לטענת התובעת, ביום 11.6.09 נפגעה עת ירדה ממונית כשחזרה ממקום עבודתה ורגלה נתקלה בבור ניקוז מים שלא היה מכוסה כיאות והיא נחבלה. בנוסף, טוענת התובעת כי עקב הפגיעה האמורה ואי היציבות בקרסול שנגרמה לה, נחבלה בביתה ונפגעה בירך ובברך ימין וזאת ביום 29.6.09. התובעת טוענת אם כן, כי הפגיעה הראשונה היא בגדר תאונת דרכים כמשמעותה בחוק והפגיעה השנייה היא תוצאה ישירה של הפגיעה הראשונה.

לטענת התובעת, האירוע היה כשירדה ממונית שעצרה ברחוב. נהג המונית בה נסעה, סייע לה לקום לאחר שנפלה ונסע לדרכו ועל כן אין לה פרטים שלו או של חברת המוניות אליה הוא קשור ועל כן תבעה את הנתבעת. התובעת פנתה לטיפול רפואי לראשונה רק ביום 15.6.09.

טוענת הנתבעת, כי מדובר בעדות יחידה של התובעת לגבי אופן התרחשות האירוע. לטענת הנתבעת, התובעת אומנם טענה כי סיפרה על האירוע לבנה ולבעלה בסמוך לאחר התרחשותו, אולם לא הביאה תצהיר שלהם בעניין זה. עוד טוענת הנתבעת, כי בתיעוד הרפואי בסמוך להתרחשות האירוע, אין כל אזכור לירידה ממונית. לטענת הנתבעת, באירוע דומה שאירע לתובעת בשנת 2006, צוין מפורשות כי מדובר היה באירוע שאירע בעת ירידה ממונית. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא סיפרה מיוזמתה על התאונה שעברה בשנת 2006 ומסרה מידע זה רק כשנשאלה על כך. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת נפגעה גם בשנת 2008 ממונית ואף קיבלה פיצוי כספי בגין תאונה זו.

בנוסף טוענת הנתבעת, כי עלה במהלך החקירות כי התובעת סובלת מבעיות של לחץ דם וסחרחורות וטשטוש בראיה לטענתה התובעת ניסתה להסתיר כל זאת ורק כשעומתה עם תיעוד רפואי הודתה בעיות אלה. לטענת הנתבעת, בנוגע לסוג המונית שלקחה התובעת נתגלו סתירות, כשבנספח יא לתצהירה (פניית התובעת למל"ל) דיברה על מונית שירות ובמהלך עדותה בבית המשפט דיברה על מונית ספיישל. היות שמדובר בעדות יחידה של בעל דין בשל כל הסתירות שהתגלו ומהימנותה הנמוכה של התובעת, לטענת הנתבעת אין מקום לקבל גרסת התובעת לעניין אופן התרחשות האירוע.

התרחשות האירוע – דיון והכרעה

לנתבעת טענות משמעותיות לגבי עצם התרחשות האירוע, אולם למרות זאת אני סבורה כי יש מקום לקבל גרסת התובעת כי נפלה בעת שיצאה ממונית ואסביר מדוע. ראשית, נכון כי בעבר נחבלה התובעת על ידי מונית ואף קיבלה פיצוי בעניין זה, אולם כפי שהסבירה התובעת, מדובר היה במקרה בו הוציאה דברים מתא המטען של המונית ונפגעה בראשה ואף ירד לה דם והיא נלקחה לבית החולים על ידי נהג המונית ולאחר מכן ללא תביעה קיבלה פיצוי (ע' 25 ש' 17-20). ניתן להבין כי כשהתובעת נחבלה מן המונית עצמה, היה לה ברור כי פיצוי היא צריכה לקבל מנהג המונית.

במקרה זה, התובעת נפלה לטענתה בשל בור ניקוז מים פתוח וסברה כי הכתובת לטענותיה בעניין זה היא העירייה. בנסיבות אלה, ניתן להבין את העובדה כי לא לקחה את הפרטים של נהג המונית ואף לא ציינה את העובדה כי הנפילה הייתה בעת שירדה מן המונית. ההגדרה של תאונת דרכים, כידוע, איננה אינטואיטיבית, אלא היא סבוכה ומורכבת ופסיקה רבה עסקה בפירוש של חלקיה השונים ועל כן אין להתפלא, כי אדם מן היישוב שנפל עקב בור ביוב פתוח, לא מבין כי אם הדבר קרה בעת שירד ממונית, מדובר בתאונת דרכים.

אני סבורה כי גם ההבחנה בין מונית שירות למונית ספיישל איננה צריכה לעמוד לתובעת לרועץ, באשר לטענתה (ע' 24 ש' 1,2 וטענתה זו לא נסתרה), אין כלל מוניות שירות שנוסעות למקום מגוריה. העובדה כי לתובעת אירעו בעבר שני אירועים שקשורים במונית, אינה שוללת את האפשרות כי גם אירוע זה התרחש בעת שהתובעת ירדה ממונית וכפי שהסבירה, לעיתים כששבה מן העבודה הייתה לוקחת מונית, זאת בשעות בהן האוטובוסים לא תדירים (ע' 19 ש' 23,24).

אכן, באירוע קודם דומה לאירוע זה שהתרחש בשנת 2006, רשום ברשומות הרפואיות כי בעת שירדה ממונית נפלה לבור, אולם יש לשים לב לשני דברים. ראשית, בגין אותו אירוע לא הגישה התובעת תביעה, כי לטענתה לא נגרם לה נזק (ע' 23 ש' 1) ועל כן לא הגיעה לשלב בו התבררה הסוגיה כי מדובר בתאונת דרכים ושנית, כי הרופאה שציינה בשנת 2006 כי האירוע התרחש בעת ירידה ממונית הייתה ד"ר גוניקמן, רופאת המשפחה של התובעת ואילו ביום 15.6.09, הייתה התובעת אצל אורתופד בשם ד"ר ליבשיץ. לכל רופא דגשים שונים ואופן רישום שונה והרישומים בד"כ לקוניים למדי ועל כן קשה להסיק מסקנות מרחיקות לכת מעצם העובדה כי ברישומים הראשונים לא צוין כי מדובר היה בירידה ממונית. התובעת עצמה כפי שהצהירה, לא סברה כי מדובר בתאונת דרכים עד שלא הגיעה לייעוץ משפטי ועל כן לטענתה, לא חשבה שחשוב לציין כי ירדה ממונית ולא מצאה לנכון אף לתקן את הרישום בעניין זה.

אכן, מדובר כאן בעדות יחידה של בעל דין, אולם אני סבורה כי ראוי לקבל אותה, מאחר שלא היו עדים אחרים לאירוע למעט נהג המונית שאת פרטיו התובעת לא לקחה. טוענת הנתבעת, כי התובעת יכולה הייתה להביא את בנה ובעלה כעדים לפחות לכך שסיפרה להם מיד כשחזרה הביתה כי נפלה כשיצאה מן המונית. אכן, התובעת יכולה הייתה לעשות כן וייתכן שטוב הייתה עושה אילו עשתה כן. נכון שהנתבעת מן הסתם הייתה טוענת כי אין לייחס משקל רב לעדות של בני משפחה, אולם סביר להניח כי המשקל לא היה אפס. יחד עם זאת, יש לזכור כי עדיין לא היה בעדות זאת עדות ישירה לאירוע ועדות ישירה לאירוע בשלב זה יכולה לתת רק התובעת.

אשר לנושא בעיות הבריאות השונות של התובעת אשר לכאורה ניסתה להסתירן, אציין כי עיקר ההפניות אליהן התייחס ב"כ הנתבעת היו תלונות מן השנים 2005 ו – 2006 וכן התייחס לתלונה משנת 2008. התובעת לא טוענת כיום כי סובלת מבעיות אלה ומכל מקום איננה מייחסת בעיות מסוג זה לתאונה נשוא הליך זה. על כן, גם אם לא זכרה כל תלונה רפואית שהייתה לה לפני חמש, שבע או תשע שנים, לא הייתי מסיקה מכך על ניסיונות מכוונים להסתיר שפוגעים במהימנותה של התובעת.

טעם נוסף לקבל את עדותה של התובעת על אף היותה עדות יחידה של בעל דין, הוא העובדה כי לא הייתה תועלת מבחינתה בהגדרת האירוע כתאונת דרכים, שכן ההליך לפי החוק מטיל עליה מגבלות שונות. נכון שהיא איננה צריכה להוכיח רשלנות, אולם היא מנועה מלהביא חוות דעת רפואית משלה ומוגבלת בסכומים שהיא יכולה לתבוע בגין כאב וסבל וכאמור פרטי נהג המונית לא היו בידיה והדבר מקשה עליה. על כן אני סבורה כי במקרה זה ניתן לקבל גרסת התובעת להתרחשות האירוע.

היעדר שקידה סבירה

טוענת הנתבעת, כי גם אם אכן אירע האירוע כפי שטוענת התובעת, עדיין אין מקום לחייב את הנתבעת בשל היעדר שקידה סבירה של התובעת לאיתור הנהג או המונית שברדתה ממנה נפגעה. לטענת הנתבעת, התובעת, לגרסתה שלה לא עשתה דבר כדי לאתר את המונית או הנהג. על אף שהנהג לא ברח מן המקום אלא סייע לה, לא מצאה התובעת לנכון לקחת פרטים ממנו למרות שבתאונה משנת 2008, מצאה לנכון לקחת את פרטי הנהג. הנתבעת טוענת כי התובעת יכולה הייתה לפחות לגשת לתחנת המוניות הקרובה למקום העסק שלה ושל בעלה ולנסות לברר שמא מונית מתחנה זו הסיעה אותה ואפילו זאת לא עשתה. יתר על כן לטענת הנתבעת, התובעת הודתה בחקירתה כי גם אילו הרגישה כאב מייד כשנפלה (ולא כטענתה רק לאחר זמן מה) לא הייתה לוקחת את פרטי הנהג ועל כן בהתאם לרע"א 3909/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ. קורן ואח' (להלן: "פס"ד קורן"), יש לדחות תביעתה כנגד הנתבעת.

בסיכומי התשובה מדגישה התובעת, כי כלל לא סברה כי מדובר בתאונת דרכים ולמעשה פנתה לייעוץ משפטי כדי לתבוע את העירייה עקב המפגע ועל כן לא לקחה את פרטי נהג המונית או המונית. התובעת מציינת כי אילו רצתה לשקר, לא הייתה מציינת את העובדה כי נהג המונית סייע לה לאחר שנפלה ויכולה הייתה לומר כי נסע מייד. דווקא עדותה האמיתית בעניין נותנת מהימנות לגרסתה. התובעת מוסיפה כי ככל הנראה מדובר היה בנהג לא מקומי, שכן לדבריה הוא הפעיל תוכנת ניווט כדי להביאה לביתה הוא אף שאל אותה כמה לוקחים באשקלון (ע' 21 ש' 6).

במישור העובדתי אציין כי לשאלת ב"כ הנתבעת בחקירה הנגדית אם התובעת הייתה לוקחת את פרטי הנהג אילו הרגישה כאב, לא השיבה התובעת בשלילה. נראה כי תשובתה בעניין זה הייתה שלילה של הטענה כי לא חשה כל כאב והיא ציינה כי הרגישה כאב קל (ע' 21 ש' 11). כאמור, התובעת לא סברה כי מדובר בתאונת דרכים ועל כן לא לקחה את פרטי הנהג ולאחר מכן כשהבינה כי מדובר בתאונת דרכים, סברה כי מדובר בנהג שאיננו מקומי (ע' 21 ש' 5,6) ועל כן לא היה טעם ללכת לשאול עליו דווקא בתחנת המוניות הסמוכה לחנות שלה ושל בעלה. למרות זאת, לדברי התובעת, היא שוחחה עם מספר נהגי מוניות לראות אם תוכל לאתר את הנהג על פי תיאורו, אולם הדבר לא עלה בידה (ע' 21 ש' 3,4).

בפס"ד קורן נקבע בסעיף 14 לפסק הדין: