אווקנין נ' בוקריס ואח'

פסק דין

מונחת בפניי בקשת המבקש למתן פסק דין הצהרתי לפיו, הסכם המכר (להלן: "ההסכם") אשר נחתם בינו לבין המשיבים 1-2, ה"ה אליהו ורחל בוקריס, מיום 03.12.1986 לגבי הדירה הידועה כגוש 38103 (לשעבר 38061) חלקה 33, תת חלקה 28 ברחוב רד"ק 9/4 בבאר שבע (להלן: "הדירה"), ייאכף ומכוחו יועבר רישום הזכויות בדירה מהמשיבים למבקש.

לשיטת המבקש, הואיל ומילא הוא את חלקו בהסכם ושילם את מלוא התמורה בגין הדירה נדרשים המשיבים למלא חלקם בהסכם ולחתום על המסמכים הנדרשים לקידום רישום הזכויות בדירה על שמו.

מנגד, טענו המשיבים 1-2, כי המבקש לא שילם את מלוא התמורה והפר את ההסכם ולפיכך מסרבים הם לחתום על המסמכים להעברת הזכויות בדירה על שמו. כן טענו, כי יש לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי וחוסר תום לב.

המשיבים 3,4,5- מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"), "גילת" חברה לבניין ושיכון באזורי פיתוח בע"מ ( להלן: "החברה המשכנת") ורשמת המקרקעין בבאר שבע, נמחקו מההליך בהסכמת המבקש ובא כוחו.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

ביום 03.12.1986 נחתם בין המבקש כקונה לבין המשיבים כמוכרים, הסכם לרכישת זכויות החכירה בדירה וזאת בתמורה לסך של 22,500 $.

לצורך עריכת ההסכם והעברת הזכויות על שם המבקש, מינו הצדדים מטעמם את עורך הדין מרדכי קמינצקי (להלן: "עו"ד קמינצקי"). אין חולק, כי בין המשיבים לבין אביו של המבקש, מר גבי אווקנין (להלן: "אביו של המבקש" ו/או "גבי") הייתה היכרות מוקדמת וכי הטיפול בפועל בעסקת המכר בוצע על ידי אביו של המבקש, גבי, בלבד.

הצדדים אינם חלוקים על כך שאת התשלום הראשון, על סך של 12,500$, שילם המבקש למשיבים ביום חתימת ההסכם במשרדו של עו"ד קמינצקי וכי בהתאם להוראות סעיף 3(ה) להסכם נקבע כי יתרת התשלום, קרי סך של 10,000$ (להלן: "התשלום השני" ו/או "יתרת התמורה") ישולם עד ליום 01.09.1987, וזאת כנגד מסירת החזקה בדירה (להלן: "מועד המסירה").

כן נקבע בסעיף 11 להסכם כי:

" הצדדים מתחייבים לחתום על כל המסמכים הדרושים והמועילים ולעשות כל הפעולות הדרושות לצורך העברת הדירה משמו של צד א' לשמו של צד ב'".

אין מחלוקת, כי ביום 21.04.1987 ניתן אישור מטעם עיריית באר שבע בדבר העדר חובות ארנונה, כן הופקה, ביום 09.12.1986, אישור בדבר תשלום היטל השבחה ביחס לדירה וכן דיווחו הצדדים על עסקת המכר לרשויות המס.

גם אין חולק, כי המשיבים לא חתמו על ייפוי כוח בלתי חוזרים וכי פינו הם את הדירה לפני המועד שנקבע למסירת החזקה בהסכם, קרי קודם ליום 01.09.1987, וכי משנת 1987 נוהג המבקש מנהג בעלים בדירה, על כל המשתמע מכך, לרבות השכרת הדירה לאחרים החל מחודש יוני שנת 2011.

עם זאת, לא בוצעה העברת הזכויות בדירה על שם המבקש, והזכויות בדירה רשומות עד היום, במינהל, על שם המשיבים.

טענות המבקש:

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת סביב שאלת תשלום מלוא התמורה החוזית בגין הדירה. לטענת המבקש, התשלום הראשון שולם למשיבים באמצעות שני שיקים ואילו התשלום השני שולם למשיבים על ידי אביו במזומן. לטענתו, על אף ששולמה למשיבים מלוא התמורה לא הועברו הזכויות בדירה על שמו.

פירט המבקש, כי אביו, אשר נהג להסתובב עם כסף מזומן מתוקף עבודתו, שילם את יתרת התמורה, על סך 10,000$, למשיב 1 בשטרות דולרים. לטענתו, לא הוא וגם לא אביו ביקשו מהמשיבים אישור המעיד על קבלת התמורה, הואיל ובאותם זמנים התבצעה העסקה על בסיס יחסי אמון. לטענתו, אמון זה התקיים נוכח היכרות קודמת ויחסיי שכנות טובים ששררו בין הצדדים. לאחר ביצוע התשלום, קיבל חזקה בדירה (חודש ספטמבר 1987).

לטענת המבקש, הזכויות בדירה לא הועברו באותם זמנים על שמו, עקב אי תשלום מס הרכישה על ידו. הסביר המבקש, כי בזמנים הרלוונטיים לתובענה יצא הוא משערי בית הכלא ולא הבין ו/או ידע באותה תקופה כי עליו לשלם את מס הרכישה כתנאי להעברת הזכויות.

לטענתו, רק בסמוך לשנת 2011, נודע לו לראשונה כי הזכויות בדירה לא הועברו על שמו, זאת כאשר רכש עם אשתו דירה אחרת ומרשויות המס נמסר לו כי יש לו דירה נוספת בגינה מחויב הוא במס רכישה. לטענתו, במועד זה פנה לעו"ד קמינצקי בבקשה כי יסדיר העברת הזכויות בדירה על שמו, אך מאחר והמשיבים לא חתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר, הפנה אותו עו"ד קמינציקי למשיבים, אשר דרשו ממנו לראשונה תשלום כספי נוסף כנגד חתימתם על האישורים הנדרשים.

לטענת המבקש, התנהלות המשיבים נגועה בחוסר תום לב ודרישתם לתשלום נוסף, כנגד חתימתם על המסמכים הנדרשים לשם העברת הזכויות על שמו, אינה אלא ניסיון סחיטה מתוך כוונה להתעשר שלא כדין על חשבונו. עוד טען כי, שתיקתם של המשיבים, לאורך כל השנים מאז קיבל חזקה בדירה וביודעם כי נוהג הוא בה מנהג בעלים, משפץ אותה ואף משכיר אותה, מהווה הודאה מכללא כי קיים חלקו בהסכם ורכש זכויות בדירה. לשיטתו, הימנעותם של המשיבים לאורך כל השנים, מביצוע כל פעולה משפטית על מנת לעמוד על זכויותיהם, המוכחשות, מהווה הודאה על קבלת מלוא התמורה בגין מכירת הדירה.