אוואסמה נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

בפנינו תביעה שעניינה תושבות התובע בתקופה הרלוונטית לענין הקצבאות המשולמות על ידי הנתבע בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

כללי

התובע, יליד 1964, איבד מכושרו להשתכר בשיעור 100% מיום 23.3.02.

בהחלטה מיום 11.9.07 נקבע כי השאלה שבמחלוקת היא תושבות התובע. לטענת התובע, הוא התגורר מ-1.1.95 (עם נישואיו) ועד 31.12.01 בשועפת בראס חמיס אצל עבאד פתאח קניבי, בעל אחותו, כאשר לאחר מכן עבר לגור בעיסוויה (בסוף הירידה לבית הקברות, בשכירות אצל הני דרי), שם גר מ-1.1.02 עד 19.6.07, מועד בו עבר לא-טור, הר הזיתים. לפני שנת 1995 התגורר התובע לטענתו אצל אחיו בשועפט. לטענת הנתבע התגורר התובע בשכונת הדואר בנכס פרטי של המשפחה (בן 3 קומות, 5 דירות).

בכתב ההגנה ובדיון המוקדם טען הנתבע טענת התיישנות ביחס לתקופה שלפני 28.2.02, ברם לא חזר על טענתו זו בסיכומיו ונראה שנזנחה.

הדיון התקיים בפני כדן יחיד בהתאם לבקשת הצדדים.

בפנינו העידו מטעם התובע הוא עצמו וכן עבד אל פתאח קניבי (בעל אחותו של התובע, בביתו טען שהתגורר מ1995 עד סוף 2001) (להלן: "עבד קניבי"), פאיזה סנדוקה (חברתה של טוויל מייסר שכנת עבד קניבי), חאלד חסן דרוויש (פועל תושב שטחים שעבד בשיפוצים בעיסוויה בתחילת 2002 ולן ועבד לטענתו אצל התובע). מטעם הנתבע העידו חוקרי הנתבע החוקר מג'די אבו חדיר, החוקר נסר סעד, החוקר עזה מנצור, החוקר השאם פראג' וכן רפקה קניבי (אם עבד קניבי), דארי האני (המשכיר של הנכס הנטען בעיסוויה) ולובנה נאבלוסיה (גרושתו של התובע, להלן: "לובנה").

המסגרת הנורמטיבית

בהליך זה מתעוררת שאלת תושבותו וביטוחו של התובע, בזיקה לשאלת זכאותו לקצבת נכות כללית. התשובה לשאלה אם פלוני הוא תושב ישראל תלויה במכלול הנסיבות, כאשר בחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא תהא בה מהזמניות או מהארעיות וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל ש"בו הוא חי" ש"זה ביתו". (דב"ע מה/73-01 עואדה סניקה נ' המל"ל פד"י יז 79; דב"ע נא/ 0-43 חלאלדיה פאוזי נ' המל"ל פד"ע כג 36; דב"ע נא/ 140-0 מוסא טהה נ' המל"ל פד"ע כד 382).

"תושב ישראל" הוא אדם שמושבו הוא בדרך כלל בשטח מדינת ישראל (דב"ע מד/ 38-0 שוויקי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יט 111; דב"ע מט/ 108-0 אלקאדר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 37, 40; דב"ע תש"ן 1209-0 נסימיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב' 299).

בדב"ע מד/ 10-0 המל"ל - אקאדם פד"ע ט"ו 417, 421 נאמר:

"לענין חוק הביטוח הלאומי ניתנה לדיבור תושב משמעות הקשורה במצב עובדתי, המעיד על היות ישראל ביתו של התושב, ולא על היות ישראל מקום ישיבה ארעי - הכל תלוי בעובדות."

ובדב"ע מה/ 73-04 סנוקה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יז 79, 84 נקבע כי:

"נדגיש רק זאת בחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בא מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום שבוא הוא חי, שזה ביתו" (דב"ע נו/ 275-0 משאהרה - המל"ל עבודה ארצי כרך ל (2) 245).

נטל הראיה

על פי הפסיקה, ככלל הנטל להוכיח "תושבות" הוא על הטוען לקיומה. (דב"ע נב/ 0-100 המוסד נ' אמנה אערער פד"ע כה 107; דב"ע נו/ 86-0 צפריר אביוב נ' המל"ל (לא פורסם)). שעה שהטוען לגימלה נושא תעודת זהות ישראלית, הנטל על המוסד להוכיח כי אינו תושב ישראל. (דב"ע נו/ 229-0 נאסר נוואל נ' המוסד (לא פורסם); דב"ע מט 202-0 בהייה נ' המוסד (לא פורסם); דב"ע נה- 132-0 המוסד נ' חלואני מלכה עלי פד"ע כט 197). ברם, אם הוכח שלא היה הוא תושב שעה שהיתה בידו תעודת זהות ישראלית, הרי הנטל חוזר ומועבר לכתפיו של הטוען לגימלה (עב"ל (ארצי) 591/08 אנוור אבו גרביה - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, ניתן ביום 25.6.09)).

נטל ההוכחה המוטל על כתפי התובע עבר לכתפי הנתבע, שכן התובע הינו אזרח ישראל משנת 1999 (ראה תעודת הזהות של התובע, נספח ד' לכתב התביעה). באשר לטענת הנתבע כי הנטל חוזר אל כתפי התובע לאור מגוריו מחוץ לתחום בהיותו אזרח, הרי בענין זה ממש פרושה המחלוקת ואין מדובר בדברים הידועים וברורים מראש. משכך, נטל ההוכחה מוטל על הנתבע להוכיח כי התובע לא היה תושב ישראל בתקופה הרלוונטית, דהיינו, עד חודש 7/02.

אמנם הוצגו בפני בית הדין עדויות וראיות רבות, אך לא רבות הן הראיות הישירות ביחס לתושבות התובע בתקופה העיקרית השנויה במחלוקת, דהיינו חודש 3/02 בו נוצרה נכותו של התובע. שני הצדדים הלינו על הנזק הראייתי שנגרם כתוצאה מכך שהנתבע ביצע החקירות מטעמו אך בשנת 2005 ולא בסמוך לאירוע. לטענת התובע, על נזק זה להזקף לחובת הנתבע שלא ביצע החקירות קודם לכן וסמוך לתקופה שבמחלוקת, חרף העובדה שחקר התובע במועדים שונים וידע היכן למוצאו. כמו כן טוען התובע כנגד הנתבע על שלא הגיש כל ההודעות שהיו בידיו בנדון וכן לא הגיש חקירה שכן בוצעה בשנת 2003. מנגד טוען הנתבע כי לא ביצע החקירות באותו מועד בשל כך שהתובע רשם רק כתובת כללית "שועפט" בתביעתו ולא ציין את הכתובת בעיסוויה לה טען בשנת 2005 ושבשלה נערכה החקירה דאז. כמו כן טוען הנתבע כי כל החומר שבידי הנתבע גולה לתובע, החקירה משנת 2003 לא היתה רלוונטית לעניין ולכן לא הוגשה לבית הדין, התובע היה מודע לחקירה שלא הוגשה ויכול היה להגישה בעצמו. כמו כן מלין התובע על החסר בעדות בני משפחתו הקרובה של התובע (אימו, אשתו דאז וילדיו) אשר התגוררו עימו ועדותם יכלה לתמוך או להפריך גרסתו. אכן, צר על כי חסרו ראיות ועדויות נוספות אשר יכלו לשפוך אור נוסף על המחלוקת, ברם במצב דברים זה אין לזקוף הנזק הראייתי לחובתו של מי מהצדדים, שכן שניהם תרמו לכך.

תושבות התובע