אוהב ציון ואח' נ' דגן (אילוז) ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לביטול עיקול זמני, אשר הוטל על כספי הנתבעים מס' 1 ומס' 2 (להלן – "הנתבעים") המוחזקים בידי כונס הנכסים, אשר מכר את זכויות הנתבעים בבית מגוריהם (להלן – "הנכס").

2. על פי הנטען בכתב התביעה, רכשו התובעים את זכויות הנתבעים בנכס. בחוזה המכר הותנה, כי הנכס יימכר במצבו בעת כריתת חוזה המכר (as is), אך בפועל בעת מסירת החזקה בנכס לידי התובעים, כארבעה חודשים לאחר מועד כריתת הסכם המכר, גילו התובעים שבנכס ליקויים רבים, אשר לא היו בו במועד כריתת הסכם המכר ומצבו שונה באופן ניכר ממצבו במועד כריתת הסכם המכר.

התובעים טוענים, כי הנתבעים וכונס הנכסים (שהינו הנתבע מס' 3) אחראים לפצותם בגין שווי הליקויים בסך 373,750 ש"ח.

3. כן נטען, כי כתוצאה מקיומם של הליקויים האמורים נגרמו לתובעים נזקים נוספים המצדיקים פיצוי, כדלקמן: עגמת נפש בסך 50,000 ₪, אבדן השתכרות בסך 70,000 ₪, הפסד הכנסה בגין דמי שכירות אותם היו צפויים התובעים לקבל בגין השכרת חלק מהנכס בסך 3,500 ₪ לחודש מיום הגשת התביעה ואילך, עלות דמי שכירות מדור חלופי בעת פרק הזמן שנדרש לשם תיקון הנזקים בסך 8,800 ₪.

3. הנתבעים דוחים את טענות התובעים ולשיטתם אין כל יריבות בין הצדדים, שכן לא נכרת ביניהם הסכם כלשהו. כן נטען, כי פרט למטלטלין אותם נטלו הנתבעים מהנכס כדין נמסר הנכס לידי התובעים במצבו במועד כריתת הסכם המכר. יובהר, כי הנתבעים סבורים שהם היו רשאים לפרק מהנכס מחוברים שונים (מזגן, אינטרקום ומצלמות וכו').

4. הנתבעים אף חולקים על חלק מטענות התובעים באשר למצב הנכס בעת כריתת הסכם המכר ולטענתם למצער חלק מטענות התובעים באשר למצב הנכס בעת כריתת הסכם המכר אינן נכונות, שכן הנכס מעולם לא כלל פריטים שונים כטענת התובעים (גדר עץ משער הכניסה ועד המדרגות, פרגולה מהכניסה ועד החומה האחורית, מכשיר יונקרס, רשתות בחלונות וכו').

הפן הנורמטיבי

5. מבקש הסעד הזמני נדרש לשכנע את בית המשפט "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה". ראו: תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"). לפיכך נדרש מבקש הסעד הזמני להראות כי תביעתו העיקרית אינה טרדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. ראו: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1) 529, 533; רע"א 8553/07 כתנאי נ' שכטר (פורסם במאגרים)- פסקה 11 להחלטה.

ודוק, הראיות הנדרשות לשם מתן צו עיקול זמני אינן צריכות להוכיח את התביעה ברמה המאפשרת מתן פסק דין לטובת התובע, אלא די בהיותן מצביעות על כך שהתביעה אינה מחוסרת סיכוי. ראו: רע"א 7139/96 טרינגוב נ' טפחות, פ"ד נא(2) 661, 666; רע"א 970/02 ריבר נ' מגדל (פורסם במאגרים) – פסקה 4 להחלטה.

6. הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית המשפט. הערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית. ניתן אף לומר שראוי כי בית המשפט יימנע מלשוות לממצאיו העובדתיים לגבי הסעד הזמני, נופך של ממצאים חלוטים. ההליך בו מתבררת הבקשה לסעד זמני, הוא הליך מקדמי באופיו, שבו נבחנות ראיות וטענות הצדדים במבט על, לשם הכרעה בשאלה אם הונחה תשתית הולמת לכאורה לקיומה של עילת התביעה. הואיל והראיות שמביאים בעלי הדין עת נדונה הבקשה לסעד זמני, אינן משתרעות על מלוא הפלוגתאות הנטושות במחלוקת ביניהם, ייתכן כי בתום הדיון בהליך העיקרי, לא יימצא מתאם בין הקביעות המקדמיות לגבי סיכויי התביעה, לבין התוצאה הסופית. ראו: ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4) 105, 108

7. סוגייה נוספת אותה יש לשקול היא נטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד הזמני. יש לערוך בחינה השוואתית של "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר". ראו: תקנה 362(ב)(1) לתקנות. קיים יחס גומלין בין הזכות לכאורה לבין מאזן הנוחות. יחס גומלין זה זכה בפסיקת בתי המשפט לכינוי "מקבילית-כוחות". משמעות הדבר היא שככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך מתמתנת הדרישה בעניין מאזן הנוחות ולהיפך. ראו: רע"א 3577/09 ביבי נ' אייץ אנד או (פורסם במאגרים) – פסקה 13 להחלטה; רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם במאגרים) – פסקה 8 להחלטה.

יחד עם זאת יוער, כי הן מאזן הנוחות והן הזכות לכאורה חייבים לעמוד ברף מינימלי, שאם לא כן לא יהיה מקום למתן סעד זמני. ראו: רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים (פורסם במאגרים) – פסקה 8 להחלטה; רע"א 2826/06 שלמה אליהו נ' ישעיהו לנדאו (פורסם במאגרים) – פסקה 3 להחלטה.

8. דומה, כי הדרישה לקיום חשש סביר שאי מתן צו העיקול יביא להכבדה על ביצוע פסק הדין (ראו: תקנה 374(ב) לתקנות), הינה למעשה פירוט חלק ממאזן הנוחות לעניין עיקול זמני. אם הונחה תשתית עובדתית המקימה חשש סביר שדחיית הבקשה לעיקול זמני תכביד על ביצוע פסק הדין הרי, שיש בכך משום הצבעה על נזק למבקש העיקול הזמני. אזי ייבחן הנזק הצפוי למשיב ממתן הסעד הזמני.

מן הכלל אל הפרט

9. לוז התביעה הינו כאמור הטענה לאחריות הנתבעים לעלות תיקון הליקויים שנוצרו בנכס בפרק הזמן שחלף בין מועד כריתת הסכם המכר לבין מועד מסירת החזקה בו לידי התובעים.

הנתבעים חתמו על הסכם מכר הנכס והתחייבו לפעול על פיו. בנסיבות אלה דומה שהטענה בדבר העדר יריבות בין הצדדים אינה במקומה, שכן הסכם המכר יוצר לכאורה יחסים חוזיים בין הצדדים. כן עומדות לכאורה לתובעים עילות נזיקיות כנגד הנתבעים, ככל שהללו גרמו לתובעים ולזכויותיהם נזק.

10. באשר לחלק מהליקויים אין חולק שהללו נגרמו בידי הנתבעים, אך לשיטת הנתבעים אין מדובר בליקוי כלל ועיקר, אלא בפירוק מחוברים אותם היו זכאים לפרק.

טענת התובעים, כי הנתבעים לא היו רשאים לפרק מהנכס מחוברים כגון מזגנים, אינטרקום וכו' אינה משוללת יסוד ויש מקום לבררה ודי בכך כדי להצביע על קיומה של זכות לכאורה בעניין זה.

11. הצדדים חלוקים ביניהם באשר למצב הנכס בעת כריתת הסכם המכר. ככל שירדתי לסוף דעתם של הנתבעים הרי, שהם אינם חולקים על טענות התובעים באשר למצב הנכס בעת מסירת החזקה, אלא, כאמור, רק באשר למצבו בעת כריתת הסכם המכר.