אודס נ' מדינת ישראל משטרת ישראל

החלטה

עניינה של התובענה שלפנינו, פיצוי התובע בסכום של 100,000 ₪, בשל נזקים שנגרמו לו בגין הליך פלילי שהתקיים נגדו, אשר הסתיים בסופו של יום בזיכויו של התובע.

ביום 26.12.10, בהיעדר התייצבות מטעם הנתבעת לקדם המשפט, ניתן פסק דין אשר קיבל את התביעה במלואה (להלן- פסק הדין).

לפניי בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין מהטעם כי היעדרותה מהדיון נבעה משביתת הפרקליטים שהתקיימה באותה העת ולא מזלזול או התרשלות בבית המשפט או בתובע.

לטענת הנתבעת, במסגרת שביתת הפרקליטות (שהחלה ביום 16.11.10) נמנעו פרקליטי המדינה, ובכללם הפרקליטה המטפלת בתיק דנן, להגיש כתבי טענות ולהתייצב לדיונים, למעט מקרים חריגים אשר קיבלו את אישורה של וועדת חריגים.

הנתבעת טוענת כי נסיבות התובענה דנן לא עמדו בקריטריונים שנקבעו על-ידי וועדת החריגים ומטעם זה נמנעה הפרקליטה המטפלת בתיק להתייצב לקדם המשפט.

לאחרונה ניתנו, בערכאות השונות, מספר החלטות בבקשות שהוגשו על-ידי המדינה להארכות מועד ו/או לביטול החלטות שניתנו נוכח שביתת הפרקליטים.

בבש"א 8435/10 ועדת הזכאות לפי חוק יישום ההתנתקות נ' חגור תעשיות ש.ח. 1990 בע"מ (מיום 20.1.11) נפרש על ידי בית המשפט העליון המתווה לשיקול הדעת שיש להפעיל בבקשות מסוג זה:

"נוכח ייחודיותה של הסוגיה הנדונה, אינני סבורה כי נכון יהיה לאמץ גישה חדה וגורפת. ראוי לבכר גישה זהירה הבוחנת את מכלול הנסיבות והשיקולים הצריכים לעניין ומאזנת ביניהם בכל מקרה לגופו. מבלי להתיימר להציג רשימה ממצה, אציין כי ראוי לשקול את מהות ההליך ואת ההשלכה של מתן האורכה המבוקשת על זכויות בעלי-הדין שכנגד ועל עוצמת הפגיעה בצפייתם לסופיות ההליך בעניינם..."

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאזנת בין האינטרסים האמורים בקובעה כי בית המשפט או הרשם רשאי לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים.

כידוע, שיקולי בית המשפט בבקשות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, הינם

סיבת היעדרותו של המבקש מהדיון, מחד, ומאידך - סיכויי המבקש והאם טענותיו לגופו של עניין יש בהן כדי לשנות את פסק הדין שניתן בהיעדר, באם יינתן למבקש יומו בבית המשפט.

במקרים בהם הסיבה להיעדרות המבקש מקורה בזלזול ניכר או ברשלנותו שלו, אזי יתכן כי לאור הזלזול הרב בבית המשפט, תדחה הבקשה וזאת מבלי ליתן משקל רב לשיקול השני. לחילופין, במקרים בהם הציג המבקש בכתב הגנתו או בבקשתו טיעוני הגנה טובים ובעלי סיכוי לשינוי פסק הדין, אז יכול בית המשפט ליתן לו יומו בבית המשפט, למרות היעדרות שאינה מוצדקת, תוך תיקון המחדל והנזק שנגרם בפסיקת הוצאות.

(ראה ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), 836-835; תא (ת"א) 29746/05 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' דרורי מיכה (פורסם ב"נבו") ע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופיביץ ואח', פ"ד מז(4) 133, 137, ) וכן ראה בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית 2007, בהוצאת סיגא).

"הנחת העבודה", העוברת כחוט השני בהחלטות השונות בבקשות הדומות לזו שלפנינו, הינה כי הנימוק של שביתת הפרקליטים אינו מוביל באופן ישיר לביטול פסקי הדין ו/או ההחלטות שניתנו בגינה, אולם יש בו כדי להטות את הכף לטובת המדינה, בכפוף לחיובה בהוצאות.

ומן הכלל אל הפרט.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, לאור כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את בקשת הנתבעת, בכפוף לפסיקת הוצאות.

קיבלתי את טענת הנתבעת כי אי התייצבותה לדיון לא נבע מזלזול או רשלנות מצדה כי אם במימוש זכותם הבסיסית של הפרקליטים להתאגד ולשבות, זכות שמנעה את הופעתה של פרקליטת הנתבעת מלהתייצב לדיון שבענייננו, הגם שכתוצאה מכך, נפגעה זכותו של התובע לסופיות ויעילות הדיון שבעניינו.

בהקשר זה ראיתי לנכון להביא את דבריו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט פרידלנדר) בעת"א 199-11-10 אלדנפירי (אסיר) נגד משטרת ישראל, מיום 16.11.10:

"כפי שפסק בית המשפט העליון בהקשרים מגוונים, כיבוד זכויות אדם כרוך במחירים שונים.