אודיז נ' מרכז צלילה לי-ים

פסק דין

זוהי תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבע.

התובע טוען כי כשנה לפני הגשת התביעה הוא מסר לנתבע, בעסקו שבמכמורת, שני מדחסי אוויר לצלילה, לשם תיקון. המדחסים הושארו אצל הנתבע לבדיקה ולקבלת הצעת מחיר. כעבור חודש שוב הגיע התובע לעסקו של הנתבע לשם קבלת הצעת מחיר והנתבע אמר כי הוא צריך לשאול את אשתו בטרם ישיב. כעבור חודש נוסף נתן הנתבע הצעת מחיר לתיקון המדחסים - 2,000 ₪ עבור המדחס החשמלי ו- 3,000 ₪ עבור המדחס המונע בבנזין. כחצי שנה לאחר מכן הודיע הנתבע לתובע כי המדחס שביקש לתקן (מסוג פוסידון) תוקן. כשהגיע התובע לעסקו של הנתבע חשכו עיניו "לראות את הקומבינה שהוא עשה במדחס". התובע ביקש כי הנתבע יפעיל את המדחס ואז יצא אוויר ממספר מקומות ונגמר הדלק. הנתבע הדביק בדבק נוזלי ואמר שלא יהיו עוד נזילות. התובע לקח את המדחס לביתו וכשהפעיל אותו כדי למלא אוויר בבלון צלילה, נשמעה דליפה של אוויר ולאחר מכן פיצוץ חזק ועפו מספר חלקים. התובע פנה לנתבע וזה אמר שהוא במילואים. התובע דורש פיצוי בסך של 30,000 ₪, בלא שיפרט סכום זה, מקורו ומרכיביו. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מהנדס מכונות. המומחה מציין בחוות דעתו כי הוא בדק את המדחס ומצא כי בוצע בו "תיקון שאינו מקצועי, חלקים שבורים שלא הוחלפו, התקנות ארעיות וחיזוקים ארעיים שנוגדים את כללי המקצוע התקינים". עוד נקבע כי נעשה שימוש בחלפים שאינם מקוריים. בפרק הסיכום בחוות הדעת נקבע כי "התיקון של המדחס נעשה בצורה חובבנית ומרושלת לא בוצע על פי הוראות החוק ואפילו לא על פי כללי הטכניקה הטובים לא ע"י כללי האצבע המקובלים. התיקון נעשה בזלזול, לוקה בחסר ומהווה פצצת זמן מתקתקת שיכולה לגרום לנזק למשתמש".

הנתבע מבקש לדחות את התביעה. לטענתו, הוא מתמחה בשיפוץ, תיקון ואחזקת מדחסי אוויר נשימה בלחץ גבוה. השיפוץ שביצע הנתבע עבור התובע נעשה ללא תמורה והתובע לא שילם בגינו. במהלך יולי 2012 הגיע התובע לעסקו של הנתבע עם שני מדחסים - "באוור" ו"פוסידון". התובע ביקש מן הנתבע לתקן את המדחסים, הנתבע הניע אותם ואמר לתובע כי מצבם הטכני ירוד מאד. התובע אף אישר שמדחס ה"פוסידון" נקנה לאחר שמדחס ה"באוור" לא פעל יותר, וזאת כשלוש שנים קודם לכן. באותו מעמד התובע קיבל מן הנתבע 3 מיכלי צלילה וכן דחס אצל הנתבע 8 מיכלי צלילה, והכל ללא תשלום. הנתבע מסר תובע כי הוא יפרק את המדחסים, יבדוק אותם ויגיש לו הצעת מחיר טלפונית. התובע, מצדו, השהה את הטיפול בעניין עקב קשיים כלכליים. לאחר כחודש, במהלכו ביקר התובע בעסק הנתבע 4 פעמים נוספות ודחס מיכלי צלילה ללא תשלום, ביקש התובע כי רק מדחס ה"פוסידון" יתוקן, וכך עשה הנתבע. הנתבע מצרף לכתב ההגנה טופס תיקון בו מפורטים כל פרטי התיקון שביצע במדחס. לטענתו, התיקון ארך זמן מאחר ומדובר בחלקים אותם היה צריך לייבא במיוחד, שכן ליבואן אזלו מהמלאי. המדחס יצא מבית המלאכה של הנתבע תקין ולאחר שנדחסו באמצעותו 5 מיכלי צלילה, עד שאזל הדלק לתובע. המדחס הועמס על רכבו של התובע, שנסע לדרכו מבלי לשלם על התיקון. כעבור חודשיים, בעת שהנתבע שירת במילואים, התקשר אליו התובע ומסר לו שהמדחס התפוצץ. הנתבע אמר לו שכשיסיים את המילואים התובע יוכל להגיע לעסקו וכי מדובר בתקלה שאיננה אפשרית, כי המאוורר מוגן ע"י מגן רשת. התובע לא הגיע לנתבע ולא יצר קשר.

באשר לחוות דעת המומחה - הנתבע טוען כי חוות הדעת איננה נושאת תאריך ויתכן כי היא נכתבה רק חצי שנה לאחר קרות האירוע - בסמוך להגשת התביעה, כאשר הנתבע איננו יכול לדעת מה עבר על המדחס במהלך תקופה זו. כמו כן חוות הדעת איננה חתומה. בנוסף, המקרה ארע כחודשיים לאחר שהמדחס שוחרר תקין. חוות הדעת מתבססת על נתונים שאינם רלוונטיים למדחס והתקנים אליהם התייחס המומחה אינם רלוונטיים למדחס. הנתבע גם חולק על פרטים שנראים בתמונה שצורפה לחוות הדעת, וטוען כי אלה לא בוצעו על ידו. המומחה ראה את המדחס לאחר שנעשו בו שינויים שלא על ידי הנתבע והוא לא עיין בטופס התיקון שערך הנתבע. הוא לא פירק את המדחס ולא בדק אם מדובר בחלקים מקוריים. עוד טוען הנתבע כי מחירו של מדחס חדש הינו כ- 17,000 ₪ ומחיר המדחס המדובר של התובע הינו 3,800-4,500 ₪ לכל היותר. על כן, מדובר בתביעה קנטרנית ובניסיון סחיטה, בעיקר כאשר שווי המדחס הינו חמישית משווי התביעה.

ביון שהתקיים בפני היום, העידו התובע והנתבע. לאחר שמיעת העדויות ועיון בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח כי התיקון שביצע הנתבע במדחס שמסר לו, היה לקוי.

העובדה שהמדחס נמסר לנתבע לשם תיקון, יש בה כדי ללמד על כך שהמדחס לא היה תקין כבר בעת שנמסר לנתבע. התובע לא הביא ראיות למצבו של המדחס לפני מסירתו לנתבע.

התובע לא פרט כדבעי את המועדים הרלוונטיים לתביעתו. על פי טענת הנתבע, שלא נסתרה, רק חודשיים לאחר שהמדחס יצא מהתיקון אצל הנתבע, התלונן התובע על התקלה שקרתה בו. התובע לא פרט ולא הוכיח מה נעשה במדחס מאז שיצא מן התיקון אצל הנתבע.

טענת הנתבע ולפיה בטרם לקח התובע את המדחס הוא דחס באמצעותו 4 מיכלים ונמצא שהמדחס עובד באופן תקין, הותירה רושם אמין ולא נסתרה (עמ' 3 שורות 15-18 לפרוטוקול).

גם חוות דעת המומחה מטעם התובע, איננה מבססת את התביעה. ראשית, לא מצוינים בחוות הדעת תאריכים כלשהם - לא של המועד בו נבדק המדחס על ידי המומחה ולא של עריכת חוות הדעת. בנסיבות אלה, לא נסתרה טענת הנתבע כי בטרם נבדק המדחס, חלפו מספר חודשים בהם לא ניתן לשלול את האפשרות כי נגרמו במדחס פגמים שמקורם אינו בתיקון שבוצע על ידי הנתבע.

יתר על כן, המומחה לא התייחס למצבו של המדחס לפני שהובא לתיקון אצל הנתבע, כאשר כאמור, המדחס לא היה תקין. המומחה לא עיין בכרטיס התיקון המפורט שערך הנתבע (צורף כנספח לכתב ההגנה) וממילא לא יכול היה להסיק מה מתוך הממצאים שהוא מצא, בוצע על ידי הנתבע. כך למשל, המומחה מצין כי נצפו "חלקים שבורים שלא הוחלפו", כאשר לא פורט מהם אותם חלקים ולא הוכח שהם היו תקינים לפני שהמדחס תוקן על ידי הנתבע.

בסיכומו של דבר, חוות הדעת ערוכה באופן כללי ובלתי מפורט, מסקנות חוות הדעת נטענו בעלמא, אין בהן כדי לשלול את טענות הנתבע ומבחינה ראייתית אין בחוות הדעת כדי לבסס את התביעה.

טענת הנתבע ולפיה כל החלקים שהרכיב במדחס בעת תיקונו, היו חלקים מקוריים של היצרן, לא נסתרה. בחוות דעת המומחה נטענה הטענה בעניין זה באופן סתמי, כללי ובלתי מפורט.

יתר על כן, התובע לא פרט כלל את מקור הסכום הנתבע - 30,000 ₪ ולא הביא ולו בדל של ראיה לנזק בסכום זה או בכלל, כאשר טענת הנתבע כי התובע כלל לא שילם עבור התיקון ואף קיבל מן הנתבע, ללא תמורה, מיכלים ושירות דחיסה במיכלים, לא נסתרה.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ד, 13 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: