אוגיני דוד נעמי נ' עמרן אברהם

פסק דין

בפני תביעה כנגד צד שלישי (להלן: עו"ד שפריר") לשיפוי המודיע ( להלן:"הנתבע") וזאת בעקבות פס"ד מיום 5/11/07 אשר קבע כי על המודיע לשלם לתובעת (להלן:"התובעת") סך של 9000$ כערכם דאז.

טענות הצדדים

הנתבע טען כי בתאריך 13/4/98 נחתם הסכם מכר בינו לבין התובעת לפיו מכר לה את זכויותיו בדירת נופש, לרבות הזכויות שרכש ממר חממה, "הרוכש הראשון" של הדירה. עו"ד שפריר ייצג את הנתבע בשתי העסקאות וכן גבה מהתובעת 500$ בתוספת מע"מ בהתאם לסעיף 19 להסכם המכר.

עו"ד שפריר לא מילא את תפקידו נאמנה שעה שלא העביר לנתבע את זכויותיו של מר חממה בנכס ובמחדלו גרם להפרת החוזה מול התובעת. בידי עו"ד שפריר היו מוחזקים כל האישורים בגין תשלום חובותיו והוא כלל לא ידע כי נותר חוב לטובת חברת הניהול. מכל מקום על עו"ד שפריר מוטל היה לפרוע החוב מתוך כספי הנאמנות אשר הועברו אליו. מכתבי ההתראה ששלחה התובעת לעו"ד שפריר לא הובאו לידיעתו בשום שלב.

לטענת עו"ד שפריר העיכוב בהעברת הזכויות ממר חממה לנתבע ומהנתבע לתובעת נבע מאי רצונו של הנתבע לשלם את חוב דמי הניהול בגין הנכס. כמו כן הסתיר הנתבע את העובדה כי נותר חוב בנכס לטובת מר חממה וכלפי הבנק ולפיכך שולם החוב מתוך כספי הפיקדון של התובעת. התובעת אסרה עליו להעביר הכספים לנתבע ואילו הנתבע סרב לשלם את חוב דמי הניהול. הנתבע עודכן ע"י עו"ד שפריר בדבר טענותיה של התובעת בגין אי רישום הערת האזהרה, וכן היה מודע לתלונה שהוגשה בלשכת עורכי הדין.

דיון

משנקבע בפס"ד כי אי רישום הערת אזהרה לטובת התובעת כתוצאה מאי תשלום החוב הכספי לחברת הניהול מהווה הפרה יסודית המקנה פיצוי מוסכם יש לבחון את שאלת התנהלותו של הצד השלישי.

הסכם המכר מול חממה

הצדדים דנו ארוכות בנושא הסכם המכר עם חממה כאשר הנקודות השנויות במחלוקת הינן לגבי מועד התשלום לחממה ומועד גילוי חוב המשכנתא על היחידה.

גרסתו של הנתבע לעניין מועד התשלום לחממה נסתרה שעה שבחר שלא להזמין את מר חממה לעדות לגבי המכתב שנחזה להיות בחתימתו, ולאור הסתירה בעדותו אל מול הסכם המכר שנחתם בין הצדדים (סומן ג/3). אולם לא שוכנעתי כי במשך כל התקופה לא נמצאו חלק מהכספים אצל עו"ד שפריר (ראה עמ' 19 לפרוטוקול מיום 16/1/07) , וכי עו"ד שפריר פעל כשורה כאשר החליט לשלם את הכספים לחממה מהפיקדון של התובעת וזאת מבלי ליידע את הנתבע ולקבל את אישורו.

מכל מקום אין צורך להידרש לסוגיה על מנת ליתן הכרעה בתיק.

אני קובע כי טענת עו"ד שפריר כי נודע לו על חוב המשכנתא רק בחודש יולי 1998 אינה נכונה, וזאת לאור הסכם המכר המציין במפורש את קיומה של משכנתא על הנכס. (נספח ב' לתצהיר שפריר) .

לא שוכנעתי כי המניעה להעברת הרישום מחממה לנתבע מקורה בתחילה בפשיטת הרגל של חברת "אנבז" ולאחר מכן, כתוצאה מחוב המשכנתא ודמי הניהול של חממה. הטענה כי רק לאחר חתימת הסכם המכר עם התובעת הועברו הזכויות ע"ש חברת הרטן מלונאות ונופש בע"מ" לא הוכחה. הנתבע צרף מכתבים המעידים על מעורבותו במימוש זכויותיו של הנתבע בדירה (סומן ג/8, ג/13 ו-ג/14), אך אין כל תכתובת המבקשת לקדם רישום הערת אזהרה לטובתו בנכס על אף פשיטת הרגל, כפי שנעשה במקרה של התובעת (ראה ג/11) , או תכתובת כלשהי לנתבע המבהירה לו היכן עומדות זכויותיו ביחידת הנופש.

גם לו הייתי מקבל גרסתו של עו"ד שפריר כי ההזדמנות הראשונה לרשום הערת אזהרה על שם הנתבע קמה בשנת 1998 וזאת לאחר תשלום חוב המשכנתא של חממה , הרי שבפועל לא נרשמה ההערה לטובת הנתבע. יתרה מכך ממכתבו של עו"ד מינסקי (סומן ג/9) עולה כי גם בשנת 2002 נותר חוב של חממה בגין דמי הניהול שלא שולם על אף שלטענתו של עו"ד שפריר לא הייתה כל מניעה לשלם חובותיו של חממה כפי ששולם חוב המשכנתא.

הסכם המכר בין התובעת לנתבע

כבר נקבע כי במועד חתימת החוזה הייתה התובעת מודעת לקיומו של חוב לחברת הניהול. לאורך הדיונים טען הנתבע כי לא הייתה לו כל ידיעה בדבר קיומו של חוב כספי, וכי הוא הניח כי עם השכרת יחידת הנופש לספורטאים במסגרת המכבייה נסגר חוב דמי הניהול.

אינני מקבל את גרסתו של הנתבע לפיה נודע לו על החוב רק לאחר הגשת כתב התביעה. הנתבע הציג אישור מסירה, אשר מועד המסירה המצוין בו אינו ברור, שצורף למכתב שלטענתו נשלח למר אוגיני ובו מצוין כי חובו של הנתבע נפרע. ואולם הוא לא צרף את המכתב עצמו ולפיכך לא הוכיח טענותיו . וכבר נאמר לעניין הימנעות מהבאת ראיה כי זו פועלת לחובת הנמנע (ראה י.קדמי, על הראיות, 2009 עמ 1889 ואילך) בנוסף הגיש עו"ד שפריר פסק דין של כב' ש' פלד (סומן ג/6) מיום 8/1/98 בו העיד מר אוגיני כי הנתבע לא שילם דמי ניהול תקופה ארוכה ולכן הופסקו לו השירותים. תביעה קטנה זו נידונה לאחר סיום המכבייה וארבעה חודשים לפני חתימת החוזה עם התובעת, ולפיכך טענתו של הנתבע בדבר העדר ידיעה לגבי החוב הקיים אינה נכונה.

לעניין התכתובת בין עו"ד שפריר לתובעת ,לא הוכח כי למעט המסמך מיום 3/5/98 נשלחו לנתבע או הובאו לידיעתו מכתביה של התובעת. הנתבע הודה כי קיבל העתק ממכתב התובעת מיום 3/5/98 שנשלח לו ע"י עו"ד שפריר (סומן ג/2)(עמ' 4 ש' 8-12), וטענתו לפיה נשלח לו דף ריק אינה סבירה.

לטענת עו"ד שפריר די היה במכתב כדי להבהיר לנתבע את תוצאות אי תשלום חוב הניהול , ואולם