אואנונו נ' אדרי ואח'

פסק דין

1.תביעה כספית שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים בה היו מעורבים רכב התובע, כשהוא נהוג בידי בתו (אשר תכונה להלן:- "התובעת") ורכב הנהוג בידי הנתבעת מספר 1 (להלן:- "הנתבעת"), שרכבה היה מבוטח בביטוח נזקי צד שלישי על ידי הנתבעת מספר 2.

2.המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת האחריות לתאונה. הצדדים אינם חלוקים ביניהם בשאלת הנזק.

3.העידו לפניי הנהגות וכן אמה של הנתבעת אשר ישבה לצידה ברכב בשעת התאונה.

4.לאחר ששמעתי את העדות, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את התביעה, תוך שאני מעדיפה את גרסתה של התובעת על פני גרסת הנתבעת.

5.אציין כבר בפתח הדברים, כי הגם שלא נמצאו בעדותן של כל אחת מהנתבעות בנפרד אותות של אמירת שקר, הרי שעדותה של התובעת הותירה בי רושם, כי מדובר בעדה מהימנה ביותר.

אלא שהכרעתי ניתנה על בסיס הראיות והמוצגים ולאו דווקא על פי התרשמותי מן העדה, אך בכך, יש בין היתר כדי ליתן מענה לטענתו של ב"כ הנתבעות לפיה מדובר בעדות יחידה של מי שמעוניינת בתוצאות הדיון, בשים לב לכך שאביה הינו התובע. אציין עוד בהקשר זה, כי דינן של הנתבעת ואמה דומה, שכן אף הן מעוניינות בתוצאות הדיון, אמנם, בתובענה דנן הן נושאות בתשלום ההשתתפות העצמית בלבד, אלא הנתבעת ממתינה עד אשר תוכרע תובענה זו על מנת שתשקול הגשת תביעה בגין הנזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מהתאונה, כאשר, כמו רכב התובע, גם רכבה היה מבוטח בביטוח צד שלישי בלבד.

כמו כן אציין בהקשר זה, כי העד הנוסף מטעמה של התובעת הינו אחיה הקטין אשר ישב לצידה ברכב, סביר בעיני, כי התובע יבקש להימנע מלהעיד את בנו הקטין בגין התאונה.

דרי הרחוב לא העידו, לשיטת שני הצדדים כיוון שלא היו מעוניינים לעשות כן.

6.הנהגות נסעו בדרך זו אל מול זו. אין מחלוקת בין השתיים, כי רכבה של התובעת היה בעליה וכי רכב הנתבעת היה בירידה וכי מדובר היה בכביש צר שמשני צידיו חנו רכבים.

כל אחת מהנהגות טוענת, כי הנהגת האחרת נסעה מהר בכביש, הנהגת הבחינה בה והאטה עד כמעט כדי עצירה ואילו הנהגת האחרת נסעה מהר ופגעה בה.

7.לטענת התובעת, ככל הנראה עקב נסיעתה המהירה של הנתבעת, פגעה הנתבעת ברכב שאותו היתה אמורה לעקוף, מהבהלה והיות והנתבעת נהגה מהר, התנגשה הנתבעת ברכבה של התובעת, אשר הבחינה ברכב הנתבעת ואף האטה על מנת ששתי הנהגות תוכלנה לנסוע בדרך, אלא שהנתבעת לא המתינה ופגעה ברכב התובעת.

8.הנתבעת טוענת לעומת זאת, כי מכיוון נסיעתה קיים עיקול, היא הבחינה בנתבעת הנוסעת מהר לכיוונה, אמה אף ניסתה לסמן לה כי תאט, אלא שהתובעת נסעה מהר ופגעה בעוצמה ברכבה של הנתבעת.

9.מצאתי מקום להעדיף את גרסת התובעת לתאונה מן השיקולים הבאים:

גרסת הנתבעת ואמה לא היו זהות. לטענת אמה של הנתבעת, כפי שהדבר עלה מתוך עדותה ומתוך ההודעה שמסרה למבטחת, רכב התובעת פגע ברכב שהיה לצידו ואז פגע ברכב הנתבעת. כמו כן, לטענתה, פגעה התובעת ברכב נוסף.

לעומתה טענה הנתבעת, כי רכב התובעת פגע תחילה ברכבה.

גרסתה של אם הנתבעת אינה מתיישבת היטב עם התמונות שצולמו בסמוך לאחר האירוע. על פי התמונות, רכבה של התובעת צמוד לרכב החונה בצד הכביש, במקום זה הרכב נעצר.

אם מדובר היה בפגיעה מוקדמת ברכב האמור, יש להניח, כי הרכב היה ממשיך בנסיעה ורק לאחר מכן היה פוגע ברכב הנתבעת, כך שרכב התובעת לא היה נעצר כאשר הוא צמוד לרכב החונה.

זאת ועוד, החלק שפגע ברכב החונה הינו החלק האחורי של רכב התובעת וסביר בעיני, כי אם היתה התובעת פוגעת ברכב החונה היא היתה פוגעת בו עם החלק הקדמי של רכבה.

רכבה של התובעת נעצר כאשר גלגלי הרכב פונים ימינה, לכיוון הרכבים החונים לצד הכביש, דבר התומך בטענתה לפיה ניסתה להסיט את הרכב בעת שהבחינה ברכב הנתבעת, רכבה אף יותר קרוב לרכבים אשר חנו בצד הכביש, בעוד שרכב הנתבעת קרוב יותר למרכז הכביש, כשהוא נוטה יותר באלכסון יחסית לדרך.