אהרן נ' שחם

פסק דין

1.לתובענת עסק להפעלות לילדים. הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) היא חברה המייבאת, משווקת ומפעילה משחק פעילות לילדים הכולל הכנסת הילד לתוך כדור גדול מנופח באוויר ואטום למים הצף על בריכת מים מיוחדת, והמאפשר לילד להשתובב ולרוץ בתוך הכדור בעודו על המים. הנתבע 1 (להלן: הנתבע) הוא מנהלה.

2.בחודש יוני 2011 התקשרה התובעת בהסכם עם הנתבעת, באמצעות הנתבע, לרכישת מערכת מן המשחק (להלן: הערכה, הכוללת בריכה, כדורים ואביזרים נוספים), תמיכה טכנית, ואת האפשרות להפעיל את המשחק בשני מתחמים שבהם הפעילה עד הנה הנתבעת את המשחק. העתק ההסכם שנכרת בין הצדדים נשאר בידי הנתבע, והוא צורף לכתב ההגנה. עולה ממנו כי התמורה החוזית נקבעה ל-45,000 ₪, מחציתה לתשלום עם כריתת החוזה ומחציתה עם קבלת הערכה. התובעת מוסיפה כי הנתבעת, כמפיצה הבלעדית של כדורי המשחק הספציפי, אף העניקה לזכיינים אפשרות להשתמש במוצר תחת שמה העסקי, וכן הבטיחה כי יש לה את כל האישורים הדרושים להפעלת המוצר בישראל, וכי הוא בטיחותי.

3.התובעת שילמה מחצית התמורה עם כריתת ההסכם, אך לאחר שבועיים נודע לה לדבריה כי קיימת בעיה בטיחותית במשחק, ולכן התעורר אצלה ספק לגבי האישור שניתן לשימוש במוצר בישראל. כן נודע לתובעת לדבריה מפי זכיינית אחרת כי אירעו מספר תקלות בטיחותיות במקומות שבהם הפעילו הזכיינים את המוצר, ולכן ניתנה הוראה של הרשויות לסגור את הפעילות במספר מקומות. מידע זה הוביל את התובעת להודיע לנתבע, בעל-פה כנראה, על ביטול העסקה "בשל אי הוודאות שקיימת באישורו וברישיון ההפעלה שיש לנתבע". התשלום השני לא שולם, וזה ששולם נותר בידי הנתבע. על כן עותרת התובעת להשבת הכספים ולפיצויה בגין הוצאותיה ועוגמת נפש, תוך שאת תביעתה הגבילה ל-24,000 ₪.

יצוין כי עמדת התובעת נתמכה (או אמורה היתה להיתמך) בעדות שותף לשעבר של הנתבע, שציין כי בחודש אוגוסט 2011 אירעה בעיה בחו"ל, שהובילה לכך שמשרד התמ"ת הורה על סגירת המקומות שבהם הופעל המשחק. אותו עד התקשה להסביר מדוע בנסיבות אלה הוא עצמו, לאחר סיום קשריו עם הנתבע, פתח "תחנה" להפעלת המשחק, באוקטובר 2011, לתקופה של חודשיים.

4.הנתבע מצדו מטעים כי ההסכם נכרת עם הנתבעת, ועל כן אין לו כל חבות כלפי התובעת, שהגישה את תביעתה בתחילה נגד הנתבע בלבד (נוכח טענה זו הוספה הנתבעת להליך, בגדרי הדיון). הנתבע טוען עוד כי לא היתה כל הצדקה לביטול ההסכם, וזה לא נבע משיקולים בטיחותיים של התובעת כי אם מטעמים אחרים, הנעוצים בחרטת התובעת על התקשרותה בהסכם. הנתבע מדגיש כי אין כל בעיה בהפעלת המוצר כיום, ולא היתה בעיה כלשהי בעת כריתת ההסכם. הנתבע מוסיף כי לא היה כל קושי עד הנה בקבלת רישיון עסק גם במקומות שנדרש רישיון כזה. לדבריו, בקיץ 2011 (קרי, כך נראה, לאחר כריתת ההסכם) אירעה תקלה אצל מפעיל משחק בארה"ב, שהובילה לכך שמשרד התמ"ת הודיע במכתב שהפעלת המשחק בגדרי עסק הדורש רישיון תותנה בבחינת המשחק במכון התקנים; ברם מרבית מקומות ההפעלה אינם מחייבים רישיון עסק כלל, ואין כל מניעה מעשית להמשיך ולהפעיל את המשחק במקומות ובאירועים מגוונים. בהקשר זה מציין הנתבע כי המשחק מניב לנתבעת הכנסות חודשיות של עשרות אלפי ₪, וכי החברה עצמה הפעילה אותם מקומות עצמם שיועדו לתובעת בהסכם, בהצלחה וללא קושי. כן ציין הנתבע כי שלוש חברות אחרות, ומספר רב של זכיינים, ממשיכים בהפעלת המשחק ודמוייו כיום.

5.הקושי במקרה דנן נעוץ בכך שהנתבע, לדבריו, השלים את ייבוא הערכה הספציפית שהזמינה התובעת מסין, בעלות כוללת של 25,000 ₪, ומשנמנעה התובעת לפעול להשלמת העסקה – נותר הוא נושה ביתרת הסכום, ועם ערכה שעד כה לא היה לה כל קונה פוטנציאלי, כך שהיא יושבת בידיו כאבן שאין לה הופכין (אף שהפעילות הקיימת על-ידי הזכיינים ממשיכה כסדרה, כאמור). אילולא נתון זה, הסכימו הצדדים כולם, לא היתה מניעה להשיב לתובעת את כספה. ברם במצב הנוכחי החזרת הכספים לתובעת משמעה גלגול הנזק לנתבעים. מהלך זה אפשרי כמובן רק במקרה של הוכחת זכותה של התובעת לבטל את ההסכם. זכות כזו לא עלה בידה להוכיח.

6.טענתה הבסיסית של התובעת היא כי הנתבע הסתיר ממנה מידע. מעדותה ומדברי העד מטעמה, שהיה עובד בכיר בנתבעת בזמן האירועים, לא עלה כל נתון שילמד על כך שבידי הנתבע היה בזמן כריתת ההסכם מידע כלשהו, שהוא לא חלק עם התובעת, לעניין בטיחות המשחק או רישויו.

7. מכאן אנו עוברים אפוא לבחון האם אירועי קיץ 2011 הקנו לתובעת בכל זאת זכות ביטול. התשובה, לטעמי, היא בשלילה. ברי שהתעוררות בעיות מסוימות בהפעלת המשחק מפחיתה מן הכדאיות שבהפיכה לזכיין להפעלת המשחק. עם זאת לא ברור שבמערכת הנסיבות הספציפית, דבר זה מקנה זכות ביטול של העסקה. התובעת אינה משכילה להצביע על תניה חוזית כלשהי שהופרה. הסיכון לכך שהפעלת המשחק תתברר (קרי: לא כתוצאה מהסתרה כלשהי ע"י הנתבע) כבלתי כדאית – רובץ לפתחה של התובעת, שהחליטה להתקשר בעסקה. אם שינוי הגישה של משרד התמ"ת פגם ברווחיות ההפעלה, אין זו אשמת הנתבעים דווקא, ועל כן אין עילה לתובעת לבטל את ההסכם עמם.

8.על כך יש להוסיף: אותו שינוי מקיץ 2011 לא נראה ככזה שכלל פגע באופן ממשי באפשרות להמשיך ולהפעיל את המשחק, גם אם במגבלות מסוימות. הדברים עלו מדברי עד התביעה (שהוא עצמו פתח "תחנה" להפעלת המשחק בסתיו 2011), וכן מדברי הנתבע, המצביע על המשך פעילות עניפה, לרבות באותם מקומות עצמם שהתובעת היתה אמורה להפעיל בהם את המשחק. נתון זה מעים עוד יותר מעוצמת הטענה של התובעת לזכותה לבטל את ההסכם. ועוד יצוין כי התובעת תיארה באופן לאקוני ביותר את נסיבות הביטול, את אותם "אירועים" שהביאוה למסקנה כי לא ניתן להפעיל את המשחק בישראל, ואת לוחות הזמנים לביטול (כך לדוגמה: ההסכם נכרת ביוני 2011, ו"בוטל" לאחר שבועיים, אף שמכתבו של משרד התמ"ת הוא מסוף חודש אוגוסט 2011). כמו כן, טענה ל"אי וודאות" לגבי רישוי המוצר לא די בה, והיה מקום לנתונים מוחשיים ומובהקים הרבה יותר, כמו גם ביטול סדור ומנומק, על מנת שניתן יהיה להשתכנע כי אותו ביטול נעשה כדין. כל אלה עומדים כאבן נגף בדרכה של התובעת לזכייה בכספיה.

9.בנסיבות אלה, אפילו נניח כי היה ניתן לפעול פורמלית לביטול ההסכם, הרי שהנתבעים ודאי זכאים לפיצוי בגין ההוצאות שהוציאו והנזק שהוסב להם בהסתמך על ההסכם, ובמקרה דנן: הסכום הנטען של 25,000 ₪ שנשאו בו לשם ייבוא הערכה מסין, ערכה שכיום אין לנתבעים דבר שהם יכולים לעשות עמה, אם לא יימצא קונה. נזק זה אינו ודאי, שכן קיימת אפשרות תיאורטית למכירת הערכה בעתיד (אף שהנתבע התחייב מפורשות שכל תקבול יועבר ישירות לתובעת במקרה כזה). ברם טיבם של נזקים שהם אינם ודאיים, ולעת הזו אין להעמיד את הנתבעים במצב שבו יידרשו להחזיר לתובעת את הסכום ששילמה, ולהיוותר עם חוב בסך 25,000 ₪ שנשאו בו בקשר עם רכישת הערכה, שאין להם חפץ בה.

10.התביעה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, ומשסבלה התובעת די הוצאות, איני רואה מקום לחייבה בהוצאות נוספות לטובת הנתבעים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: