אהרן נ' עירית נהריה

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על שתי החלטות שניתנו על ידי בית משפט השלום בנהריה, בתיק מס' 51094-03-12, על ידי כבוד השופטת עידית וינברגר, בתאריכים 31/1/13 ו- 18/3/13.

רקע וטענות הצדדים:

התובע (להלן: "המבקש"), הגיש תביעה לבית משפט קמא בה עתר לסעד כספי וכן לסעדים נוספים, לגביהם קבע בית משפט קמא, כי הם מינהליים בטיבם ומצויים בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

אשר על כן, הגיש המבקש, לבימ"ש קמא, בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך ובהתייחס לבקשתו זו, קבע בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 31/1/13 (להלן: "ההחלטה הראשונה"), כי היה על המבקש לברר את שאלת הסמכות העניינית עוד טרם הגשת התביעה ולא להטריח את הצד השני ואת בית המשפט בבקשה להעברת הדיון לבית משפט אחר והורה על מחיקת חלק התביעה הנוגע לסעדים המינהליים והוסיף:

"לפיכך, אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו, ובגין הגשת תביעה הכוללת סעדים שאינם בסמכותו של בית משפט זה בסך 4,000 ₪. למען הסר ספק, הדיון הקבוע לשמיעת הראיות נשאר על כנו אך ייוחד לדיון בתביעה הכספית בלבד- אלא אם יודיע התובע כי הוא מבקש למחוק את תביעתו". (ההדגשה אינן במקור).

אחר קביעות אלה, הגיש המבקש שתי בקשות:

האחת - בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה

השניה - בקשה למחיקת התביעה.

בית משפט קמא, דחה את הבקשה לעיון חוזר ובהחלטה נוספת, מיום 18/3/13, שניתנה בבקשה למחיקת כתב התביעה, נעתר לבקשה והורה על מחיקת התביעה, אולם הותיר על כנו את חיוב המבקש בהוצאות (להלן: "ההחלטה השניה").

ההליכים דכאן:

כאמור - המבקש הגיש לבימ"ש זה, בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע על ההחלטה הראשונה וכן על ההחלטה השניה.

המבקש טען בבקשתו, כי לאור הידרדרות במצבו הרפואי והעובדה שנאלץ להתגורר בבית אבות, במועד הרלוונטי להגשת הבקשה, ייבצר ממנו להגיש את הבר"ע במועד. לפיכך, עתר המבקש לשהות נוספת בת 30 ימים לצורך הגשת הבר"ע.

בתגובתה לבקשה טענה המשיבה, בין היתר, כי על פי הוראות הדין, אין באפשרות המבקש להגיש בר"ע, על החלטה אשר חייבה אותו בתשלום הוצאות. כן טענה, כי המבקש אף לא הצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד.

באשר לבקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע, חזר המבקש וטען, כי עקב גילו (73 שנים), מצבו הרפואי ואשפוזו בבית החולים בנהריה, נבצר ממנו להגיש את הבר"ע במועד וכי נוכח מצבו הסוציואקונומי הקשה וכן מטעמים של מאזן הנוחות, יש ליתן לו ארכה להגשת הבר"ע. בנוגע לטענה זו, מפנה המבקש להחלטה מיום 30/3/12 בבית משפט קמא, כבוד הרשם נדים מורני, אשר פטרה אותו מתשלום אגרה.

לטענתו, ההחלטה השניה סיימה, הלכה למעשה, את ההתדיינות לגבי הסעדים המהותיים שנתבעו בכתב התביעה ומאחר שהיא ניתנה לאחר שניתן פסק הדין, היא אינה נבלעת בו וניתן להגיש עליה בר"ע.

לחילופין טוען המבקש, כי אם לא תתקבלנה טענותיו דלעיל, מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") ולקבוע, כי בקשתו למתן ארכה להגשת הבר"ע תהפוך לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט קמא וליתן לו להשיג על ההחלטה בדרך שמשיגים על פסק דין, קרי - הגשת ערעור בזכות.

דיון והכרעה :

בסעיף 1 (8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: "צו בתי המשפט") נקבע:

"1.לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן: