אהרן נ' סופר

פסק דין

מבוא, רקע כללי וטענות הצדדים בקצירת האומר

1.בפני בקשת המבקש לביטול פסק בורר אשר ניתן על ידי הבורר- השופט (בדימוס) צבי הרטל ביום 11.11.09 (להלן: "הפסק" או "פסק הבורר").

2.המשיב הגיש תשובתו המפורטת לבקשה.

דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 3.6.10 וב"כ הצדדים טענו איש איש כמידתו בתמיכה לעמדת שולחו.

3.לטענת המבקש פסק הבורר פגום מהותית ועומדות לו עילות הביטול מכח הוראת סעיף 24(7) לחוק הבוררות – (להלן: "החוק") לפי שהבורר לא יישם את הדין המהותי בפסיקתו ובמקום לפסוק מה היה ההסכם בין הצדדים, פסק את משנתו הפרטית (ר' בהרחבה סעיפים 32-63 לבקשה).

עילת פסלות נוספת הינה מכח הוראת סעיף 24(5) לחוק, כאשר נטען שהבורר לא הכריע כלל בחלק מהנושאים שנמסרו להכרעתו והתעלם מראיות ולא דן בנושאים שצויינו בין היתר בסעיף 66 לבקשה (ר' בהרחבה סעיפים 64-68 לבקשה).

עוד טוען המבקש כי עילה נוספת לביטול הפסק מקורה בסעיף 24(6) לחוק, לאור העובדה כי שהבורר לא נימק את החלטותיו בנוגע לשכה"ט המגיע למבקש ביחס לתיקי ההוצל"פ ובגין מכתבי ההתראה ולא נתן הסבר או הנמקה לקביעותיו בעניין (ר' בהרחבה סעיף 69-73 לבקשה).

המבקש מציין עילת ביטול נוספת מכח הוראת סעיף 24 (3) לחוק לפיה חרג הבורר מהסמכות שהוקנתה לו בהסכם הבוררות משלא פסק על פי הדין המהותי ובשאלה שהיה עליו לפסוק ובמקום זאת פסק מה לדעתו צריך היה להיות שכה"ט הרי שהוא חרג מהסמכות שהוקנתה לו (ר' בהרחבה סעיפים 81-87 לבקשה).

לשיטת המבקש מתקיימת אף עילת ביטול נוספת מכח הוראת סעיף 24(9) או 24(10) לחוק, לפי שפסק הבורר פוגע בערכי יסוד של מוסר, צדק והגינות ומעקר את עקרונות היסוד של ההתנהלות החברתית – כלכלית הנוגעים לכיבוד הסכמים וחופש החוזים (ר' בהרחבה סעיפים 88-108 לבקשה).

4.המשיב בתגובתו מציין בין היתר ובתמצית כי פסק הבורר ענייני, ממוקד, מנומק ודן במחלוקות העיקריות לאחר שהבורר שמע את ראיות הצדדים ואף אפשר למבקש הגשת תצהיר משלים לטענותיו.

לדברי המשיב הבורר ניהל את הבוררות באופן שוויוני , ראוי והוגן.

עוד מציין המשיב כי מגמת בתי המשפט הינה לקיים פסקי בוררות ולא ליתן לביקורת השיפוטית על פסקי דין שכאלו לחרוג מעבר לעילות הביקורת הצרות המפורטות בחוק.

5.לשיטת המשיב לא נפל כל פגם בפסק הבורר ולא מתקיימת עילת הביטול מכח הוראת סעיף 24(5) לחוק (ר' בהרחבה טענותיו בסעיפים 53-111 לתשובה).

לטענת המשיב הבורר נימק את פסק הבורר כהלכה ודן ופסק בכל אחת מהמחלוקות שהובאו בפניו והעובדה שהמבקש אינו שבע רצון מתוכן ההנמקה ומתוצאת פסק הבורר אינה מהווה טעם מוצדק לביטול פסק (ר' בהרחבה סעיפים 112-138 לתשובה).

6.המשיב כופר בדברי המבקש לפיהם חרג הבורר מסמכותו ולדבריו הבורר קבע את

ש"הוסכם" כי שכה"ט הינו בשיעור של 20% מהגבייה בפועל ולא פסק מה שלדעתו היה צריך להיות שכה"ט כי אם מה "הוסכם" וזו השאלה שהובאה להכרעתו.

עוד טוען המשיב כי משהוגדר נושא הבוררות על ידי הצדדים באורח צר ומצומצם לא ניתן לומר כי הבורר חרג מסמכותו עת שהכריע בסוגיה אשר היוותה את לב ליבה של המחלוקת (ר' בהרחבה סעיפים 139-156 לתשובה).

בהתייחס לטענת המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו מציין המשיב בין היתר כי הדיונים השתרעו על פני 1300 עמודים מודפסים, המשיב הגיש 84 מוצגים אשר כללו מאות עמודים. לעניין הגשת 200 המכתבים מציין המשיב כי המבקש לא פירט כי בקשתו לצירוף מכתביו נעשתה בישיבת הבוררות מיום 31.8.08 בישיבה מס' 26 לבוררות, בסמוך לסיום חקירתו הנגדית ולאחר שהבורר קבע כי אין מקום להגשת מכתבים אלו בעניין המע"מ, לא מחה המבקש על ההחלטה והציג שורה של מכתבים הנוגעים לדרישותיו מהמשיב לתשלום מע"מ (ר' בהרחבה סעיפים 157-170 לתשובה).

באשר לטענת המבקש כי הבורר לא פסק בהתאם לדין מציין המשיב כי דין טענה זו להידחות, וזאת בין היתר מכח ההלכה הקובעת כי משעה שצדדים מוסרים סכסוך ביניהם לבוררות "הם מקבלים עליהם את שיקול דעתו של הבורר ואת הבנתו את החוק ואת העובדות" ואפילו "הבורר טעה בפירוש הדין או ביישומו על העובדות....לא קמה בידי המבקשים עילה לביטול פסק הבוררות".