אהרן נ' לוי

החלטה

לפני עתירת הנתבע כי בית המשפט יורה על סילוק התביעה על הסף מכוח תקנות 100 או 101 לתקנות סדר הדין האזרחי.

במסגרת הבקשה כי יש להורות על מחיקת התביעה בשל "העדר תביעה" או על דחייתה בשל העדר יריבות.

הנתבע התנגד.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן.

בית המשפט העליון נתן דעתו לא אחת כי בכל הנוגע לסילוקן של תביעות על הסף, יש לנהוג משנה זהירות. גם מקום בו קיים סיכוי, ולו קטן, כי תובע יוכל להוכיח תביעתו, אין לסגור את דלתות בית המשפט בפניו.

למעשה נקבע על ידי בית המשפט העליון כי זכות הגישה לערכאות משפטיות היא זכות "מעין חוקתית", ועל בסיס נקודת מוצא זו, אין למנוע מכל אדם את האפשרות להביא דברו , אלא באותן נסיבות חריגות הקבועות בחוק.

התביעה שבפני הינה תביעה לפי הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 ( להלן: :"חוק איסור לשון הרע").

לשיטת התובע (המשיב), הנתבע הוציא דיבתו רעה בשני מישורים מרכזיים. האחד, על דרך של פנייה לרשויות הרווחה בסעד בטענה כי התובע ומשפחתו, אשר היו בתהליך אימוץ ילד, נוהגים באלימות ואיומים כלפי הילד שנמסר למשמרתם; האחר – על דרך של פנייה לווטרינר המחוזי, בטענה כי כלבו של התובע מטריד את כלל השכנים, וזאת (לטענת התובע), תוך זיוף חתימות השכנים.

במסגרת כתב ההגנה המתוקן הכחיש הנתבע טענות שונות שעלו במסגרת כתב התביעה, לרבות לעניין משלוח מכתב התלונה.

עם זאת, הנתבע עצמו טוען בכתב ההגנה כי התובע אכן פעל באלימות כלפי הקטין, וכי הנתבע פנה למספר אנשים על מנת שיפעלו בעניין זה מול התובע. (ראה סעיפים 6-10 לכתב ההגנה המתוקן).

באשר לפנייה לווטרינר, הכחיש הנתבע זיוף חתימות השכנים אך אישר כי הכלב אכן הטריד את מנוחתו וכי פנה לשכנים בהצעה לפנות בכתב לרשויות (ראה סעיף 58 לכתב ההגנה ).

יש לאבחן בין חובת הוכחת התביעה לבין השאלה המקדמית בדבר קיומה של עילת תביעה.

במקרה דנן עילת התביעה הינה הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע, במקרים שונים, כאשר נטענות כלפי הנתבע שבפני טענות מפורשות בדבר משלוח מכתבים ותלונות כנגד התובע.

השאלה האם נשלח מכתב התלונה על ידי הנתבע אם לאו, אם פנה הנתבע לרשויות אם לאו והאם היה אמת בתוכן תלונותיו, היא עניין לשלב שמיעת הראיות, ולא לשלב מקדמי זה.

בנוסף, גם סוגיית הגנות הוראות חוק איסור לשון הרע, תלוית הכרעות עובדתיות, אשר רק על בסיס בירורן ניתן יהיה גם להכריע בסוגיות המשפטיות.

שעה שצד אחד טוען למשלוח מכתבים אשר יש בהם כדי הוצאת לשון הרע, והצד האחר טוען כי לא נשלחו המכתבים וממילא עומדות לו הגנות הוראות חוק איסור לשון הרע, נהיר וברור כי קיימת בין הצדדים יריבות, אלא שהמקום להכריע בה, הוא במסגרת התיק העיקרי.

בנוסף, וכפי שנאמר בתגובת התובע לבקשה, לא קיים טעם לסילוק על הסף שעניינו "העדר תביעה".

ויודגש, נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיה מוטל על התובע.

יחד עם זאת, קיומו של נטל, אין משמעותו העדר עילה, או העדר יריבות.