אהרן נ' הילל ואח'

פסק דין נגד הנתבעים 2 ו-3

התובע סובל מ-100% נכות ואינו מסוגל ללכת.

כמו כן, סובל התובע מבעיות רפואיות שונות, ומשום כך הוא מסתייע לצורך ניידותו בקלנועית.

התובע ביקש לרכוש קלנועית במקום הקלנועית המשומשת שהחזיק, ולשם כך פנה לנתבע מס' 2 ולחברת "גלברס בע"מ", אותה הפעיל הנתבע מס' 1.

בהתאם לסיכום בין הצדדים, מסר התובע קלנועית משומשת ששווייה הוערך על סך של 3,000 ₪ וכן שיקים בסך של 8,000 ₪, כאשר מתוכם נפרעו שיקים בסך של 4,000 ₪.

בחלוף ימים ספורים בלבד מן הרכישה, התברר כי הקלנועית אינה תקינה ואינה נוסעת.

התובע פנה לנתבע מס' 1 והלה הפנה אותו לנתבע מס' 2 וכן למתקן בשם שמוליק.

אותו שמוליק לא תיקן את הקלנועית, והקלנועית נשארה אצלו.

ביום 19.10.10 התקיים דיון בגין התביעה, ובהעדר הנתבע מס' 1 ניתן נגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות.

הנתבע מס' 2 התייצב לדיון וכפר בחבותו או בחבותה של הנתבעת 3 לשלם סכום כלשהו לתובע.

בהתאם לחשבונית מס' מס' 2052 שהוצאה על ידי הנתבעת 3 לנתבע 1 או מי מטעמו, הרי שהנתבעת 3 מכרה את הקלנועית לנתבע 1 אשר מכרה לתובע.

אמנם הנתבע 2 הטיל ספק האם אכן עסקינן באותה קלנועית, אך בפועל הוא הגיע לביתו של התובע, בחן את הקלנועית והפנה אותו למתקן, ואף הציע חלפים לתיקון, וגם בדיון עצמו הציע כי אם הקלנועית תובא אליו, הוא ידאג לתיקונה.

לפיכך, לטעמי, הוסר הספק בדבר היות הקלנועית אותה קלנועית שנמכרה על ידי הנתבעים 2 ו-3 לנתבע 1 ולאחר מכן לתובע.

לא זו אף זו, הנתבע 2 הסכים להפחית מחובו של הנתבע 2 כלפיו את סכום הקלנועית.

גם גישה זו של הנתבע 2 מלמדת על אחריותו לקלנועית, וזאת למרות נימוקו כי הסכמתו ניתנה בכפוף לקבלת החוב שחב לו הנתבע 1 אשר עולה בצורה ניכרת על שווי הקלנועית.

בתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו – 2006, בסעיף 18 נקבע:

"בטובין מיובאים יראו את מי שייבא אותם כיצרן לעניין תקנות אלה".

בסעיף 2(א) לתקנות נקבע:

"יצרן של טובין שנמכרו לצרכן יתקן, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, כל קלקול שנתגלה בטובין במהלך תקופת האחריות, בלא תמורה; נדרשה במסגרת התיקון החלפה של פריט טובין, כולו או חלקים ממנו, תבוצע ההחלפה על ידי היצרן בלא תמורה".

ובסעיף 6(ג) נקבע: