אהרוני נ' ישרוטל ניהול מלונות

פסק דין

בפני תביעת התובע, יליד 1.4.43, לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שאירעו לו לטענתו עת החליק בסמוך לבריכת מלון ישרוטל המלך שלמה באילת ביום 11.9.06 (להלן: "התאונה").

הצדדים חלוקים בעניין האחריות ובעניין הנזק.

האחריות

נסיבות האירוע והמקום

בתצהירו העיד התובע כי ביום 11.9.06 התארח יחד עם אשתו יפה במלון "ישרוטל המלך שלמה" באילת (להלן: "המלון") השייך לרשת מלונות הנתבעת. לטענת התובע בשעות הצהריים יצא מהבריכה במלון והתחיל ללכת לכיוון השירותים שליד הבריכה. במרחק מטרים ספורים מהבריכה נכנסה רגלו לשקע במשטח אבני הקרמיקה (להלן: "המכשול") וכתוצאה מכך איבד את שיווי המשקל, החליק ונפל על כתף שמאל. לטענתו לא הבחין במכשול היות והיה מכוסה במים ולא חשד בקיומו של בור, שכן המשטח מסביב לבריכה היה מכוסה במים. מיד לאחר התאונה אשתו הגיעה אליו, כיוון ששמעה את צעקותיו, והוא סיפר לה מה אירע והראה לה את המכשול. לטענתו לאחר התאונה לא חשב על תביעה ועל כן לא צילם את המכשול.

לטענת התובע, בסמוך לאחר התאונה הודיע לקב"ט המלון על התאונה והקב"ט רשם את דבריו ובדק עמו את מקום התאונה תוך שהוא מצלם את המכשול.

עוד טען התובע כי בתחילה סבר כי המדובר בחבלה קלה, אולם בהדרגה ולאחר שהכאבים התגברו הוא פנה למחרת בשעות אחר הצהריים לחדר המיון בבית החולים "יוספטל" שם נכתב כי קיימות רגישות והגבלה בזרוע ובכתף שמאל.

בנוסף לתצהירו הגיש התובע תצהיר של אשתו הגב' יפה אהרוני (להלן: "יפה"). בתצהירה טענה יפה כי ביום 11.9.06 בצהרי היום עת היו בבריכה ציין בעלה כי הוא הולך לשירותים, לאחר מספר שניות שמעה אותו צועק וניגשה אליו. הוא החזיק את כתף שמאל ואמר כי נפל לאחר שדרך על שקע במרצפות ליד הבריכה, והראה לה את המקום בו נפל.

הנתבעת הגישה תצהיר של מר מיקי רווה (להלן: "רווה"), קב"ט המלון בזמנים הרלוונטיים לתביעה. בתצהירו ציין רווה כי ביום 12.9.06 בשעה 13:15 עת עבד בבית המלון ניגש אליו התובע וציין כי יום קודם בשעה 12:00 החליק ונפל בזמן שיצא מבריכת המלון, וכי כתוצאה מהנפילה נחבל בכתף שמאל. לטענתו, לאור העובדה כי הדיווח נעשה באיחור של 24 שעות המליץ לתובע לפנות לטיפול רפואי אך התובע סירב להתפנות וכן בשל האיחור, לא יכול היה לאתר עדים לאירוע הנטען, אך מילא דוח "דיווח מעקב וטיפול" בו ניתן למצוא תימוכין לדבריו. לטענתו לא מילא דוח קודם, מאחר והתובע לא הגיע אליו בזמן אמת ולא ניתן היה לבדוק את תלונתו. לאחר מכן הלך עם התובע למקום המפגע ולא ראה שם מפגע או בלטה שקועה.

עוד ציין מר רווה בתצהירו, כי המשטחים מסביב לבריכה היו מכוסים אותה העת בשטיחונים ירוקים למניעת החלקה. שטיחונים אלו היו פרושים מסביב לכל הבריכה והוקפד כי הם יהיו שם כל הזמן. עוד ציין רווה בתצהירו, כי בכניסה לבריכה מוצב שלט גדול ועליו הנחיות לשימוש בבריכה, ובטיחות האורחים ובין יתר ההנחיות מוזהרים האורחים מסכנת החלקה.

לאחר הגשת תצהיר מר רווה הגיש התובע תצהיר נוסף של יפה, בו נטען, כי בניגוד לטענתו של רווה לפיו השטח מסביב לבריכה היה מכוסה בשטיחונים, עולה מהתמונות שצורפו לתצהירה ואשר צולמו בינואר 2012, באזור המכשול, כי אין שם שטיחונים.

בדיון ההוכחות בתיק נחקרו התובע ויפה וכן העד מטעם הנתבעת והצדדים הגישו סיכומיהם.

במקרה הנדון ולאחר שמיעת העדויות בתיק אני קובעת כי לא השתכנעתי מעדותו של התובע ואשתו, משום שבעדויותיהם התגלעו סתירות שאינן קלות. כמו כן לא מצאתי כי יש להטיל אחריות על הנתבעת בגין האירועים מושא התביעה. להלן אנמק החלטתי.

טענתו של התובע בתצהירו הייתה כי בשעות הצהריים יצא מהבריכה שבמלון והתחיל ללכת לכיוון השירותים שליד הבריכה, במרחק של מספר מטרים מהבריכה נכנסה רגלו לשקע במשטח אבני הקרמיקה, הוא איבד את שיווי המשקל, החליק ונפל על כתף שמאל (סעיף 4 לתצהירו). בעדותו ציין התובע לראשונה, כי היה במשטח הדשא, שהיה ממוקם במפלס גבוה מעל למפלס הבריכה, במקום שבו יש מיטות שיזוף, אשר שם ישבה אשתו, ירד למטה למפלס הבריכה לכיוון השירותים (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 4-8). בעדותו ציין התובע בצורה מפורשת כי לא היה במים ולא יצא מהבריכה (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 9-11).

בשונה מעדותו של התובע ציינה יפה, כי בעלה יצא מהבריכה לכיוון השירותים ושם הייתה שלולית מים (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 20-22). בעדותה נשאלה האם הייתה בתוך הבריכה והשיבה כי בעלה היה בבריכה (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 25-26). עוד השיבה בעדותה כי לאחר שיצא התובע מהבריכה הוא נעל נעלי אצבע אך לא ניגב את עצמו. בעדותה ציינה כי אין זה משנה אם נטף או לא, שכן זה לא מה שגרם להיווצרות שלולית עם שקע (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 1-6).

יוער כי מהתיעוד הרפואי וכן מהתיעוד של דוח הפציעה, שצורף כנספח 1 לתצהירו של רווה (להלן: "דוח פציעה"), עולה, כי התובע דיווח שהחלקתו הייתה לאחר יציאתו מהבריכה. בדוח הפציעה צוין כי "לטענת הנפגע בזמן שיצא מהבריכה, החליק ונפל, נחבל בכתף ויד שמאל". לא צוין בדוח כל מפגע, אלא כי ההחלקה נעשתה לאחר היציאה מהבריכה. לעניין זה ראו גם מסמכים רפואיים מיום 26.9.06 ומיום 12.9.06 (צורפו כנספח 5 למוצגי הנתבעת שם צוין כי התובע נפל בבריכה).

בנוסף לסתירות אלו התגלתה אף סתירה באשר למקום בו התרחשה התאונה. במועד עדותם בבית המשפט התבקשו התובע ואשתו לציין היכן התרחשה התאונה והיכן ישבה יפה במועד בו התרחשה התאונה. ראשית אציין, כי יפה לא הצביעה בתמונות, אשר צירפה לתצהירה המשלים, על המקום בו נפל התובע, וטענה כי גם לה יש תמונות וכי בתמונות שצירפה לתצהירה זה לא כל כך ברור (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 18-20). בזמן דיון ההוכחות עת התבקשה יפה לשרטט היכן ישבה והיכן נפל התובע ציירה שרטוט השונה מהשרטוט אשר נערך על ידי התובע (לעניין זה ראו מוצגים במ/1, במ/2).

סתירה נוספת בין עדותו של התובע לבין עדותה של אשתו הייתה באשר לריצוף שהיה במלון במועד בו צולמו התמונות. לעניין זה העידה יפה כי לא שינו את הריצוף במלון וכי הריצוף שצולם הוא אותו ריצוף (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 13-17). בעוד שהתובע העיד לעניין זה כי שינו שם את הכל כולל את הריצוף (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 19-22).

כפי שצוין לעיל, התובע הגיש תצהיר משלים של יפה אליו צירף תמונות מבריכת המלון של הנתבעת. אף כי ביהמ"ש התיר את הגשת התמונות עולה כי אין בתמונות אלו אשר צולמו לטענת התובע כ- 6 שנים לאחר התאונה כדי לסייע לתובע (יוער כי אין על התמונות שצורפו על ידי התובע כל תאריך ולא ניתן לדעת מה הוא התאריך בו צולמו התמונות). נציין, כי התאונה אירעה בשנת 2006 והתמונות צולמו לטענת התובע בשנת 2012. לעניין זה נוסיף כי בהתאם לעדותו של מר רווה כמו גם בהתאם לעדותו של התובע, הריצוף שהיה בבית המלון בעת צילום התמונות הוא שונה מהריצוף שהיה בעת קרות התאונה (ראו עדות התובע עמוד 14, שורות 1-22) לעניין זה העיד מר רווה כי במועד התאונה פרסו שטיחונים ירוקים על מנת למנוע החלקה, אך לאחר מכן החליפו הריצוף לריצוף שמונע החלקה ועל כן אין עוד צורך בשטיחונים (עמוד 22 שורות 1-7)