אהרוני נ' דלוה ואח'

פסק דין

זוהי תביעה על סך 5,790 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת עקב תאונה מיום 26.12.11, בה היה מעורב רכב הנתבעת 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

הנתבעות אינן חולקות על האחריות אלא על היקף הנזק.

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי אשר העריכה את הנזק בסך 9,518 ₪ + ירידת ערך בסך 3,829 ₪. אין חולק כי הנתבעת 2 שילמה לתובע סך 9,881 ₪, לאחר קיזוז 5,290 ₪.

הנתבעות לא הגישו כתב הגנה הכולל הכחשות ענייניות במועד, אלא רק כתב הגנה המכיל הכחשה כללית כדי לעמוד, לשיטתן, במועדים הקבועים בחוק להגשתו. לצורך יעילות הדיון, התרתי לנתבעת לטעון את טענות ההגנה בעל פה ולהגיש מסמכים.

לטענת הנתבעות ישנן מספר נקודות במחלוקת: האחד הוא ערך הרכב, כאשר השמאי מטעם התובע שהעריך את הרכב לא לקח בחשבון שהרכב היה בבעלות ליסינג בעברו.

לעניין הנזקים, ישנם נזקים שלא קשורים לתאונה והנתבעות הגישו במעמד הדיון חוות דעת נגדית לעניין מוקדי הנזק ולפיה מדובר בתאונת חזית אחור קלאסית, וכי יש במכסה תא המטען מוקד נזק עליון שאינו קשור לתאונה ואשר הובא בחשבון בחוות הדעת של התובע. לטענת הנתבעות אין מחלוקת שאין קשר בין הנזק בחלק העליון של תא המטען לנזק התחתון, וכך גם לגבי נזק שפשוף בצד ימין.

לעניין גובה שכ"ט שמאי, נזקו של התובע גם ע"פ חוות הדעת מטעמו הינו בסדר גודל של 10,000 ₪. שכ"ט השמאי שנגבה הוא 1,800 ₪, ומדובר מדובר בשכ"ט לא סביר לטענת הנתבעות וכי שולם כבר

לתובע החזר שכ"ט בסך 900 ₪.

התובע השיב כי רכבו היה תקין לגמרי, וכל הנזק שנגרם לו הוא עקב המכה מהנתבעת 1. הוא הציג דו"ח בדיקת רכב לפני קניה המסביר שהיה לו שפשוף בצד שמאל של הרכב. המכה שקיבל הרכב היא בצד ימין ולא מאחור והמכה הקודמת כבר תוקנה כשקנה את הרכב.

מדו"ח בדיקת הרכב של חברת המעבדה לרכב 2005 בע"מ שנערך ביום 30.7.2006 אכן עולה כי נמצא תיקון תאונה מאחור, תיקונים בדופן ימין מאחור, תיקוני פח וצבע סביב ונזק בפגושים. טענת התובע כי אותה פגיעה תוקנה לאחר הקנייה לא נסתרה וכך גם הטענה כי אומנם היתה פגיעה מאחור אולם בחלק הימני של הרכב. הנתבעת לא הביאה כאמור כל גרסה עובדתית מסודרת כיצד בדיוק קרתה התאונה, ומהן נקודות המגע המדוייקות בין הרכבים, ועל כן אין בפני בית המשפט כל ראיה סותרת לטענות התובע. בחקירה הנגדית הוא נאמר לו כי הנזק בצד ימין אחורי נראה כשפשוף והוא נשאל כיצד יכול הדבר להגרם ממכה מאחור, והוא אמר שהנתבעת פגעה בו בצד ימין אחורי וזו המכה שהרימה לו את כל הפח למעלה. לאור האמור לעיל, ולאור דו"ח הבדיקה ועדות התובע לא נסתרו טענותיו ביחס למיקומי הנזקים.

יצויןכי הרכב נבדק על ידי שמאי מטעם התובע יום לאחר התאונה והיא ניתנה לאחר בדיקה של הרכב במוסך בו תוקן. חוות הדעת מטעם הנתבעות נערכה ביום 23.7.12 וכפי העולה ממנה, ללא בדיקה פיזית של הרכב, אלא בהסתמך על חוות דעתו של שמאי התובע. בחוות דעת הנתבעות נטען כי על פי בדיקת בוחן התנועה עולה כי נגרמו נזקים שאינם קשורים לאירוע: שפשוף בפגוש האחורי בצד ימין ונזק בחלקו העליון שמאלי של תא המטען האחורי מעל לוחית הרישוי. לגבי אלו נקבע כי אינם קשורים לתאונה ולא יכולים להגרם בתאונה הנ"ל.

מבין חוות הדעת הרי כלל יש להעדיף את חוות דעתו של השמאי שבדק את הרכב. במקרה זה באה חוות הדעת של הנתבעות לחלוק למעשה על מיקומי נזקים ברכב ולקבוע כי לא היו יכולים להגרם בתאונה הנ"ל. אין ספק כי שמאי הנתבעות לא ראה את התאונה ואין הוא יכול להעיד מכלי ראשון אלו חלקים נפגעו. השמאי מטעם הנתבעות מציין כי הוא מסתמך על בדיקה של בוחן תנועה בשם רפי וולמרק, אולם דו"ח הבוחן לא צורף לחוות הדעת, כך שלא ניתן לבחון אותו ולא את האמור בו; ועל כן פוגם הדבר עד מאד במשקל שיש ליתן לחוות דעתו של שמאי הנתבעות.

ביחס לטענת הנתבעות כי יש לחשב את שווי ירידת הערך בשים לב כי מדובר ברכב לסיניג, הרי שלא צורפה אסמכתא רשמית אולם, את לוחית הרישוי מקיף מסגרת ועליה שמה של חברת ניו קופל SIXT ועל כן הוכח להנחת דעתי כי מדובר ברכב ליסינג בעברו. הנתבעות הגישו דו"ח של לוי יצחק המופק באמצעות האינטרט לאחר הכנסת פרמטרים מתאימים, ולפי הדו"ח שווי הרכב הינו 26,360 ₪ לעומת 31,911 ₪ לפי חוות דעת התובע.

מהשוואת שני הדוח"ות עולה כי הפרמרטים להשוואה תואמים פרט להפחתה עקב בעלות קודמת של חברת ליסינג. לפיכך,יש לקבל את עמדת הנתבעת להפחתת סך 22% מערך הרכב כך שירידת הערך תעמוד על סך 3,163 ₪.

ביחס לשכ"ט השמאי, אכן צודקות הנתבעות כי הפסיקה קובעת ששכר טרחת השמאי צריך להיות בגדר הסביר, וכאשר הניזוק משלם שכ"ט שאיננו סביר, אין מקום להחזיר לו שכ"ט זה. במקרה זה בהתחשב בגובה הנזק הכולל (12,681 ₪ , לאחר הפחתת ירידת הערך עקב בעלות ליסינג קודמת) הרי ששכ"ט בסך 1,824 ₪ אינו מידתי ועל כן הסכום ששילמה הנתבעת 2 כהחזר בסך 900 ₪ סביר בעיניי.

לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך 2,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.12.11, אגרת משפט בסך 58 ₪ והוצאות משפט בסך 400 ₪, והכל בתוך 30 יום מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ב, 05 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: