אהרוני נ' גמליאל

החלטה

1.ביום 17.3.2013 הובאה לפני בקשת התובע למנות את בא-כוחו ככונס נכסים לנכס מושא ההליך לשם ניהולו והשכרתו, עד מתן פסק-הדין בהליך העיקרי בו עתר התובע לפירוק שיתוף במקרקעין ולמתן סעד כספי. הסעד הזמני התבקש במעמד צד אחד בלבד.

2.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בכתבי-הטענות שהוגשו זה מכבר בהליך העיקרי, מצאתי שאין מקום להעתר לבקשה. סעד זמני יונק את חיותו והצדקתו מהסעד שנתבע בהליך העיקרי; נדרשת הלימה בין האחד לבין השני. נדרשת הלימה בין הסעדים הללו לבין התשתית העובדתית שניצבת ביסוד ההליך. טעמם של דברים בכך שתכלית הצו הזמני לשמור על המצב הקיים עד להכרעה הסופית במחלוקת או להבטיח ביצוע יעיל של פסק-הדין, לכשיינתן. תנאי ההלימה האמור אינו מתקיים בענייננו. במה דברים אמורים?

3.ראשית, על-מנת להיות בעל מעמד להגיש תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, כתביעה אותה הגיש התובע, נדרש התובע לעמוד בתנאי סף מקדמי, הוא התנאי של היותו בעל זכות בנכס המקרקעין שעליו נסב ההליך. תנאי זה אינו מתקיים בתובע; למקרא כתב-התביעה ברי שאין מדובר כלל ועיקר בזכות במקרקעין, בין זכות בעלות ובין זכות אחרת במקרקעין כמשמעה בחוק. התובע גרס כי רכש את זכויותיו בנכס מהנתבע, באופן שהם שותפים לזכויות בנכס. אלא שאף לשיטתו של התובע אין מעמדו של הנתבע בנכס, חלקה 451 בגוש 10570, מעמד של בעל זכות במקרקעין אלא מעמד של בר-רשות מאת צד שלישי, עיריית חדרה. לכתב-התביעה ולבקשה לא צורף מסמך כלשהו שילמד על כך שעיריית חדרה היא עצמה בעלת זכות כלשהי בנכס או שהיא התירה לנתבע להעביר את הרישיון שניתן לו ביחס לנכס, ככל שניתן, לאחר – והתובע בכלל זה. בהתחשב בכך שרישיון שאין בצדו זכות במקרקעין אינו אלא זכות אישית גרידא, שברגיל אינה ניתנת להעברה, מדובר לכאורה בחסר מהותי אשר פועל לחובת התובע.

שנית, מנסח רישום של הנכס שצורף לכתב-ההגנה עולה כי מלוא הזכויות בו הן בבעלות קרן קיימת לישראל. על-פי נסח הרישום אין למי מהצדדים, אף לא לעיריית חדרה, זכות בנכס. יש בכך לכאורה כדי להשליך על טיב זכויותיו ומעמדו של הנתבע בנכס, לא כל שכן על טיב זכויותיו ומעמדתו של התובע – שנגזר כל כולו ממעמד הנתבע בנכס ומזכויותיו בו (כך לטענת התובע עצמו). כתב-התביעה והבקשה אינם מבססים כלל ועיקר את זכותו וכוחו של הנתבע להעניק לתובע זכות בנכס – הענקה שהיא שניצבת ביסוד התובענה והבקשה.

לבסוף, יש בדברים הללו כדי להשליך לא רק על קיומה של עילה ביד התובע לתבוע פירוק שיתוף במקרקעין – עילה הנתונה רק למי שבאמתחתו זכות רשומה בנכס מקרקעין, אלא גם על טענתו כי הוא בעל מעמד בנכס המקים לו זכות להשכירו ולהפיק רווח כספי ממנו.

4.למקרא כתב התשובה שהוגש בהליך העיקרי עולה כי התובע עצמו מודע לקושי הנעוץ בתביעה כפי שהוגשה. זאת ועוד, נוכח דברים שנאמרו לעיל – ונוכח טיבם של הסעדים שהתבקשו – ראוי שבעלת הנכס ועיריית חדרה תצורפנה להליך כנתבעות שכן הוא עשוי להכריע, ולו גם בעקיפין, בזכויותיהן בו; בעלת הנכס ועיריית חדרה הן בבחינת בעל-דין דרוש שנוכחותו בבית-המשפט נחוצה כדי לאפשר לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתביעה, במובנה של תק' 24 לתקנות סדר הדין האזרחי. היעדרן של עיריית חדרה וקרן קיימת לישראל כצד להליך מצדיק אף הוא את דחיית הבקשה לצו זמני. עם זאת אינני קובעת מסמרות בשאלה זו, הנוגעת לזהותם של הצדדים להליך; ראוי שהיא תידון בפני השופט שלפניו מתברר ההליך העיקרי ותוכרע על-ידו.

5.לפיכך, ובשים לב לקשיים העולים מאופן הגשת ההליך, לא מצאתי מקום לקיים דיון בבקשה לסעד זמני במעמד הצדדים.

6.הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.

המצאה לצדדים.

המזכירות תביא את ההחלטה לעיון כב' השופטת אסיף שלפניה תלוי ועומד ההליך העיקרי.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: