אהרוני ואח' נ' אברהם (מיקו)

פסק דין

השופט ד"ר קובי ורדי

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת רונית פינצ'וק) מיום 3/11/11 בת.א 165886-09, בו נדחתה תביעת המערערים כנגד המשיב (תביעה על סך 1 מיליון ₪).

הרקע, העובדות והמחלוקות

אין מחלוקת שביום 16/11/04 נכרת הסכם ניהול (להלן: "הסכם הניהול") בין המערערת 2 (להלן: "חברת בלו מאונטיין") חברה שבשליטת המערער 1 (להלן: "אהרוני") לבין חברת לייזר דטקט סיסטמס בע"מ (להלן: "חברת לייזר) העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק טכנולוגיות מוצרים ושירותים לגילוי וזיהוי חומרי נפץ על בסיס טכנולוגיית מבוססת לייזר.

חברת לייזר נוסדה ב- 24/10/04, כחודש לפני חתימת הסכם הניהול, והיא חברת בת של חברת אי.ט.אל אופטרוניקס (להלן: "חברת אופטרוניקס") שהמשיב (להלן: "גילת") היה בעל השליטה בה.

המערערים טענו כי על פי הסכם הניהול התחייבה חברת לייזר להעניק לאהרוני אופציות שעם מימושן יהיה לבעלים של 5% מהון המניות הנפרע של חברת לייזר, כשבהסכם הניהול נקבעו זכויותיו של אהרוני למימוש האופציות, לרבות הזכות לכפות על חברת לייזר לרכוש ממנו את הון המניות שיקבל עם מימוש האופציות (לפי שווי חברה של 20 מיליון דולר) ובלבד שבגיוס ההון שתבצע חברת לייזר לפני מימוש האופציות ייקבע לחברה שווי העולה על 10 מיליון דולר.

לטענת אהרוני במהלך 2006 – 2007 נערכה חברת לייזר לגיוס הון מהציבור וקיבלה חוות דעת מיועצי מס שקבעו כי הסכם הניהול עלול לגרום לחבות במס של אופטרוניקס ולכן ביקש ממנו ידידו הקרוב גילת כי יסכים לביטול הסכם הניהול, כשגילת הבטיח לו שהוא באופן אישי יהיה אחראי כלפי אהרוני לשמירת כל זכויותיו על פי הסכם הניהול ובמיוחד לגבי קבלת האופציות ואפשרות מימושן.

אהרוני טען כי האמין לגילת, נתן את הסכמתו לביטול הסכם הניהול ובאותו מעמד (21/2/07) מסר לו גילת בכתב ידו "פתק" שבו נאמר כך:

"ניב

אני מאשר בזאת שהמחוייבות כלפיך וכלפי ערן (5% אופציות עבורך ו-1% לערן) קיימות ובתוקף בהתאם לסיכום בינינו.

מיקו גילת"

לטענת המערערים, ב-13/5/07 התקבלה בחברת לייזר החלטה לשינוי תקנונה כך שתהפוך לחברה ציבורית, כשאהרוני פתח במסע לגיוס הון, בעקבותיו עלה שווי חב' לייזר על סך 10 מיליון דולר, ובכך מולאו תנאי הסכם הניהול לפיו הוא זכאי לאישור האופציות. משפנה לגילת בעניין זה, הבטיח לו הלה שהנושא יעלה לדיון בישיבת דירקטוריון קרובה, דבר שלא נעשה, כשגילת התפטר מתפקידו כשבועיים לאחר ההנפקה, והבטחתו להענקת האופציות לא קויימה, כך שלא יכל לממשן בהיקף של 5% מהון חברת לייזר לפי שווי של 10 מיליון דולר ולקבל לכן כ-1 מיליון דולר (כשהתביעה הועמדה מטעמי אגרה על סך 1 מיליון ₪), כשבסופו של דבר נאלץ אהרוני להתפטר מתפקידו כמנכ"ל חברת לייזר ב- 3/7/08.

גילת טען כי לא היה צד להסכם הניהול בין חברת אופוטרוניקס, שהוא שימש כיו"ר הדירקטוריון שלה, כשהוא לא התחייב אישית ואהרוני חיפש "כיס עמוק" להיפרע ממנו, בינואר 2007 בוטל הסכם הניהול בהסכמת הצדדים, לא משיקולי מס כפי שטוען אהרוני, אלא ביוזמת אהרוני, כאשר ב- 21/2/07 אישר דירקטוריון חברת אופטרוניקס ביצוע הנפקת של ניירות ערך של חברת לייזר.

לטענת גילת, אהרוני פנה אליו וביקשו כיו"ר דירקטוריון אופטרוניקס לאשר לו כי בעתיד יאמץ דירקטוריון חב' לייזר תכנית אופציות שבגדרה יוקצו לו אופציות שתהיינה ניתנות למימוש ל- 5% מהון המניות של החברה, היות וכך גם צויין במפורש בתשקיף החברה, וגילת אישר לו זאת ותו-לא, כשבמעמד חתימת "הפתק", לתובעים לא הייתה כל זכות לקבלת אופציות ו/או למכרן לחברת לייזר בשווי של מיליון דולר. זאת, כפי שאהרוני הצהיר בעצמו בשאלון לבעלי עניין ונושאי משרה בכירה, ב- 4/3/07, וכפי שהדבר לא מופיע בתשקיף חב' לייזר, המציין שבכוונת החברה לאמץ בעתיד לאחר פרסום התשקיף תוכנית אופציה לעובדי ויועצי החברה, דבר התואם את המחוייבות שהוענקה לאהרוני ב- 21/2/07.

דהיינו, כל זכותו של אהרוני התמצתה בהצהרת כוונות של גילת כיו"ר דירקטוריון אופטרוניקס לדאוג לכך שדירקטוריון חב' לייזר יאמץ בעתיד תכנית אופציות לעובדים וליועצים של החברה ותו-לא.

ב- 17/10/07, מספר חודשים לאחר הנפקת ניירות הערך של חברת לייזר בבורסה, אישר דירקטוריון החברה תוכנית להקצאת אופציות אלא שבמועד זה אהרוני כלל לא היה מעוניין באופציות בשל ירידת מחיר המניות בבורסה, כך שהצהרת הכוונות "בפתק" מולאה ככתבה וכלשונה כשהוצע לאהרוני במפורש לקבל לידיו אופציות במסגרת תוכנית האופציות שאימצה חב' לייזר לאחר ההנפקה אך אהרוני לא היה מעוניין בשלב זה בהקצאת האופציות.

למעלה מן הצורך נטען כי גם אם הוראות הסכם הניהול שבוטל בהסכמה ע"י הצדדים היו שרירות וקיימות, עדיין לא היו התובעים זכאים לקבל דבר שכן התנאים הנקובים בהסכם הניהול לא התקיימו, וכן יש לדחות את טענות אהרוני לכך שגילת סיכל את קבלת האופציות.

פסק דינו של בית משפט קמא

בית המשפט קבע כי המערערים הרחיבו את החזית ושינו את גירסתם ש"התפתחה", מגירסה שאהרוני זכאי למה שהובטח לו בהסכם הניהול שבוטל אך גילת נטל התחייבות אישית לגביו, לטענה שהייתה הבטחה מותנית שהתנאים לא התקיימו ושגילת גרם במכוון לאי התקיימות התנאים למימוש האופציה וסיכל את האפשרות של אהרוני לקבל את האופציות ולממשן, כשהדבר פוגע במהימנות גירסת המערערים.