אהרוני

פסק דין

בפניי תביעה לתשלום סך של 23,000 ו- 300$ בגין הפסד ימי טיול ועוגמת נפש.

העובדות וטענות הצדדים:

התובעת הזמינה אצל הנתבעת טיול קרוז לאיים הקריביים וטיסות לארה"ב וקנדה, למשפחתה המונה 5 נפשות וביום 23.7.10 יצאה המשפחה לטיול שתוכנן להתחיל בארה"ב, להמשיך בקנדה, וחזור לארה"ב ולאחר מכן קרוז לאיים הקריביים וחזור לארה"ב.

את הויזות לארה"ב, הוציאה המשפחה באופן עצמאי ולא דרך הנתבעת.

המשפחה גילתה בעת חזרתה מקנדה לארה"ב כי הבן הבכור מנוע מלהיכנס לארה"ב מאחר והוויזה שיש בידו מוגבלת לכניסה אחת בלבד, לאחר המתנה מספר שעות בשדה התעופה בארה"ב ותחנונים של ההורים, הורשה הבן להיכנס לארה"ב. אך אז לא יכל הבן להמשיך את הטיול לקרוז יחד עם משפחתו מאחר ואם ייצא לא יהא מורשה לחזור לארה"ב בשל ההגבלה של "כניסה אחת" שבוויזה.

או אז הוחלט ע"י המשפחה כי בסיום הטיול בארה"ב הבן יועלה לטיסת חזור לארץ, ויתר בני המשפחה ימשיכו בטיול לאיים הקריביים כמתוכנן.

התובעים פנו לנתבעת וטענו כי בשל הפסד הטיול בקרוז הם דורשים החזר ההוצאות עבור הבן, ואכן העלות הוחזרה כפי שמופיע במסמכים שצורפו לכתב ההגנה.

התובעת טוענת כי לאחר שהוצאו הויזות על ידה לארה"ב (ביום 19.4) היא פנתה יחד עם בעלה לנתבעת לביצוע ההזמנה של הטיול והסוכנת צילמה את הדרכונים של בני המשפחה ולאחר מכן בוצעה ההזמנה ביום 27.4.

התובעת טוענת כי, בשל חוסר נסיונה היא ובעלה בתחום סיווג הויזות שניתנות לארה"ב היה על הנתבעת להסב תשומת ליבם כי הויזה של הבן תוקפה לשנה והיא מוגבלת לכניסה אחת בלבד לארה"ב וכי המשמעות הינה כי הטיול לא יוכל לצאת אל הפועל כפי שתוכנן, הדבר גרם להם לפסד הנאה מהטיול בשל העובדה כי לאחר חזרתם מקנדה בילו הרבה זמן בטלפונים ופניות למשרדי ממשלה ועו"ד בארה"ב כדי להסדיר אפשרות המשך הטיול לקרוז וחזרה וכן נגרמה עוגמת נפש רבה בשל העובדה כי מטרת הטיול היתה חגיגת בר מצווה לבן הקטן וחגיגה לכבוד שחרור הבכור מהצבא והחגיגות לא יצאו אל הפועל כמתוכנן.

הנתבעת טוענת כי בעלה של התובעת פנה למשרדה בטרם הוצאת הויזות כדי לברר הזמנת טיסות והצהיר כי הינו מעוניין לחסוך בהוצאות ולהוציא ויזות לארה"ב באופן עצמאי ולא דרך משרד הנסיעות, הוא חזר שוב לסוכנת כי נתקל בבעיות במילוי הטפסים לויזה והסוכנת עזרה לו ומעבר לכך לא היתה לה מעורבות בהוצאת הויזה.

הנתבעת טוענת כי, הדרכונים צולמו לפני הוצאת הויזה במעמד ביקור בעלה של התובעת במשרדה להודיע כי הטפסים הוגשו וכי נקבע לו ראיון בשגרירות, הסוכנת ביצעה את הזמנת הטיסות והקרוז אך לא הנפיקה את הכרטיסים וחיכתה לקבלת הודעה מהתובעת/בעלה כי הויזות הוצאו.

הנתבעת טוענת כי ביום הראיון בשגרירות היא התקשרה לבעלה של הנתבעת ושאלה האם התקבלו ויזות לכולם וזה ענה בחיוב ועל סמך תשובה זו היא הנפיקה את ההזמנה.

הנתבעת טוענת כי מהשתלשלות העניינים אין היא חבה מאומה לתובעת, ולא היתה לה כל חובה להזהיר את התובעת על ההגבלה החלה בדרכון הבן הבכור מאחר והיא לא ראתה את הדרכון והיא לא היתה מעורבת בהוצאת הויזות.

דיון והכרעה:

השאלה המשפטית שבה עוסק פסק דין זה היא, האם מוטלת על הנתבעת האחריות לבדוק אשרות הכניסה של התובעים ובני משפחתם לארה"ב ולוודא כי סיווגם ותוקפם מתאים לטיול שהוזמן ע"י התובעים זאת כאשר האשרות הושגו באופן עצמאי בידי התובעים?

האם חלה על הנתבעת, סוכנות נסיעות, החובה לוודא כי יושמו בפועל הנחיות מדינת היעד על מנת לשלול אפשרות שמזמין , עם הגיעו לשערי מדינת היעד, תסורב כניסתו בשל אי מילוי מלא ומדויק של הוראות שלטונות מדינת היעד לעניין הכניסה בשעריה, או שמא מסתכם תפקידו של הסוכן במכירת כרטיסי הנסיעה מתן ייעוץ ותו -לא.

על חבותה של הנתבעת כלפי הלקוחות שלה חלים דיני הנזיקין וכן דיני חוזים בנוסף לחוק שירותי תיירות, תשל"ו – 1976 (להלן: "החוק") והתקנות מכוחו לעניין חובת הגילוי הנאות, כפי שיבואר להלן;

דיני הנזיקין ובמיוחד עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מציבות סטנדרט התנהגות סביר שיש להתנהג לפיו וכל הפרה של סטנדרט זה אשר גורמת לנזק מחייבת פיצויים כפי הקבוע בפקודה.