אהרון נ' שליו

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה כספית קטנה כנגד הנתבעת.

2.בכתב התביעה עותר התובע כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 7,960 ₪ (להלן: "סכום התביעה").

3.ביום 10.5.10 אירעה תאונה בה היו מעורבים רכב פרטי מס' רישוי 26-732-10 (להלן: "רכב התובע") ונהוג ע"י טל טוינה שבמוסכו הושאר רכב התובע לתקון.

4.מאידך, בתאונה היה מעורב רכב פרטי מס' רישוי 38-036-63 (להלן: "רכב הנתבעת"). רכב זה היה נהוג ע"י הנתבעת.

5.בדיון מיום 20.7.11 הופיע נהג התובע וטען כי נוכח נסיבות התאונה כפי שאלו פורטו על ידו המסקנה המתחייבות כי החבות לאירוע נופלת על כתפי הנתבעת, ועל כן עליה לשלם לו את סכום התביעה.

מאידך, טענה הנתבעת כי תרחיש התאונה שונה לגמרי מגרסת נהג התובע באופן שהאחריות לאירוע נופלת על כתפי התובע.

6.נהג התובע טען כי נסע ברח' עתיר ידע בכפ"ס. כן ציין הנהג כי רוחב הכביש כ-6 מטר כאשר אורך רכבה של הנתבעת 3.70 מ'. הנהג הגיע מכוון שדה חמד ואלו הנתבעת הגיעה מהכוון הנגדי. הנהג טוען כי הנתבעת פנתה שמאלה ע"מ להיכנס לחניה תוך כדי ביצוע פנית פרסה.

בעוד הנתבעת מבצעת את הפניה, ולא משלימה אותה, פגע הנהג ברכב הנתבעת שחסם את נתיב נסיעתו. הנהג ספר כי נהג במהירות של 40,50 קמ"ש. הוא נסה ללחוץ על הבלם ככל יכולתו אך התאונה הייתה בלתי נמנעת.

התובע ספר כי ראה את הנתבעת כ-4 עד 5 שניות עובר להתרחשותה. כן ציין הנהג כי הנתבעת לא אותתה על כוונתה לפנות שמאלה.

7.הנתבעת מצידה מכחישה את תיאורו של נהג התובע משום שהיא ראתה את הנהג (בניגוד לטענתו) כמה שניות לפני התאונה.

נהג התובע הודה כי בשעתו הגיש תביעה נגד אופרייט ליס בע"מ שהיא בעלת הרכב של הנתבעת ותביעתו נדחתה בתואנה שהרכב בו נסע לא היה תקין.

התובע הגיב לטענה זו באומרו כי הרכב הוכנס אליו לצורך תיקון חוטי הצתה ולא דבר הקשור למערכת הבלמים.

8.במחלוקת שנפלה בין הצדדים יש לומר כי לפני גרסה מול גרסה שאין לה הכרע. הנתבעת כנתבעת בתיק אזרחי איננה מחויבת במתן הסברים ושכנועים שכן נטל הראיה וחובת השכנוע על התובע והוא כשל בו.

9.משכך, דין התביעה להדחות וכך אני מורה. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"א, 24 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: