אהרון נ' פפנהיימר

פסק דין

1.בפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ברחוב טשרניחובסקי בחיפה, בה היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבעת 1.

נהגות כלי הרכב המעורבים טוענות כל אחת, כי האחריות לתאונה רובצת על רעותה.

התובעת טוענת כי אותתה לשמאל על מנת לסמן כי בכוונתה לבצע פניית פרסה, הביטה במראות הצידיות, הסיטה במעט את ההגה לימין והחלה בביצוע פניית הפרסה לשמאל. או אז, כשכבר היה רכבה במהלך פניית הפרסה, חשה חבטה עזה ברכבה והתברר לה כי רכב הנתבעת 1 פגע בצידו השמאלי של רכבה, באזור הדלת האחורית והכנף האחורית.

הנתבעת 1, מנגד, טוענת כי פניית הפרסה שבוצעה על ידי התובעת, בוצעה במפתיע, כאשר התובעת מבצעת פניה ימינה להגדלת הסיבוב, באופן שנדמה היה לנתבעת כי התובעת ממשיכה בנסיעה ישר. התובעת חסמה את נתיב הנתבעת במפתיע וזו, לא הצליחה לבלום ופגעה בה.

2.אין מחלוקת בין הנהגות כי שני כלי הרכב נסעו באותו נתיב, נתיב שמאלי מבין שניים, כאשר רכב התובעת מוביל ורכב הנתבעת 1 מאחוריו. הדבר עולה הן מעדויותיהן והן משרטוטים שנערכו על ידן. התובעת הודתה, אמנם, כי הגדילה מעט את הסיבוב, כאשר הסיטה את ההגה מעט לימין בטרם החלה בפניית הפרסה, אולם טענה כי בשום שלב לא עברה לנתיב הימני, אלא סטתה אך במעט לכיוונו. גם הנתבעת לא טענה כי רכב התובעת החל את פניית הפרסה מן הנתיב הימני וגם מן השרטוט שבוצע על ידה, אין הדבר עולה.

עוד על פי דברי השתיים, לאחר התאונה, המשיכו כלי רכב לחלוף בנתיב הימני, כך שאין חולק כי התאונה עצמה אירעה בנתיב השמאלי לכיוון הנתיב הנגדי ולא בנתיב הימני.

3.המחלוקת בין השתיים הינה בשאלה מתי החלה התובעת באיתות. בעוד זו טוענת כי החלה טרם ביצוע הפניה, טוענת הנתבעת כי התובעת החלה באיתות בשלב מאוחר ורק לאחר שכבר פנתה שמאלה לביצוע פניית הפרסה.

התובעת לא יכולה היתה להעיד בדבר המרחק שהיה בינה לבין הנתבעת, שכן כלל לא הבחינה בנתבעת טרם התאונה. גם הנתבעת לא ידעה למסור מה היה המרחק ביניהן, אולם טענה כי הנסיעה היתה איטית וכלי הרכב במקום היו "צמודים איש לרעהו", כדבריה. הנתבעת מסרה כי הבחינה בכך שהתובעת מתלבטת כי היא נסעה לאט.

4.אחר ששמעתי את עדויות התובעת והנתבעת 1, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לעיוני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

עובדות המקרה, כפי שהן עולות מן הראיות הן כדלקמן:

רכב הנתבעת 1 נסע אחרי רכב התובעת.

רכב הנתבעת 1 פגע ברכב התובעת כאשר זה היה במהלך פניית הפרסה ממש. לגישת התובעת היה הרכב בזוית אף קטנה מזו המתוארת על ידי הנתבעת, אשר טענה והדגימה כי בעת התאונה היה רכב התובעת במצב אנכי ממש. כך או כך, רכב התובעת הצליח להשלים חלק ניכר מן הפניה, טרם התאונה ולהבנתי, במצב דברים שכזה, היתה הנתבעת 1 צריכה להבחין בו, מבעוד מועד, לו היתה שומרת מרחק, כנדרש.

אין חולק כי התובעת אותתה. הויכוח הוא אם אותתה די זמן מראש. עדות התובעת היתה עקבית והגיונית ושידרה כנות, גם מקום בו אמרה דברים שאין בהם כדי לסייע לה, כמו למשל, כאשר הודתה כי לא הביטה במראה הקדמית טרם ביצוע הפניה וכאשר טענה כי כלל לא הבחינה ברכב הנתבעת מאחוריה.

אני מקבלת את גרסת התובעת כי אותתה, במועד. כך גם אני מקבלת את דבריה, כי טרם החלה בפנייה, ולאחר שבדקה במראה הצידית, הסיטה מעט את רכב לימין, אך לא עד כדי מעבר נתיב, וזאת על מנת שתוכל לבצע את פניית הפרסה כנדרש. ועדיין, בהסטת ההגה מעט לימין, לא היה עד כדי מעבר נתיב ואף הנתבעת 1 לא טענה לכך. לפיכך, נסיונה של הנתבעת 2 לטעון כי התובעת צריכה היתה לאותת לימין שעה שעברה לנתיב הימני וכן נסיונה לטעון כי התובעת החלה בפניית הפרסה מתוך הנתיב הימני, אין להן כל תימוכין בראיות.

5.האחריות לתאונה, הינה על הנתבעת 1, אשר צריכה היתה לשמור מרחק מספיק מן הרכב שנסע לפניה, מרכב התובעת. שני כלי הרכב נסעו אחד אחר השני, באותו נתיב. הנתבעת 1 הודתה כי הבינה שהתובעת תרה אחר חנייה, שכן היא נסעה במהירות נמוכה. בנסיבות כאלה, צריכה היתה הנתבעת 1 לנקוט משנה זהירות ולשמור מרחק מתאים. לכך יש להוסיף את העובדה שזוית רכבה של התובעת היתה כזו אשר עד אליה, צריכה היתה הנתבעת להבחין כי התובעת מבצעת פניית פרסה, זאת גם אם לא הבחינה במועד באיתות. ההתנגשות בין כלי הרכב אירעה שעה שרכב התובעת היה במהלך פניית הפרסה ממש באופן שרכב הנתבעת 1 פגע בדלת ובכנף אחורית, היינו, רכב התובעת כמעט והשלים את פניית הפרסה. בנסיבות אלה, לטעמי, מלוא האחריות לתאונה רובצת על הנתבעת 1, אשר לא שמרה מרחק מספיק ולא היתה עירנית דייה לנעשה בדרך. לא מצאתי כל טעם בהטלת אשם תורם בשיעור כלשהו על התובעת.

6.נזקיה של התובעת כדלקמן:

4,816 ₪ נזק ישיר ו- 480 ₪ שכ"ט שמאי, סה"כ 5,300 ₪.

לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 5,800 ₪, סכום הכולל גם את הוצאותיה של התובעת.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.