אהרון נ' מרידור ואח'

פסק דין

1. בפניי תביעה שעניינה פיצוי על נזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 25.12.08, תאונה בה היו מעורבים שני כלי רכב הנהוגים ע"י התובעת והנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת").

2.התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג סובארו, מ.ר. 6858867. במועד התאונה נהגה הנתבעת ברכב מ.ר. 5981761 (להלן: "רכב הנתבעת"). הנתבעת 2 היתה המבטחת של רכב הנתבעת במועד התאונה נשוא התביעה.

3.על-פי הנטען בכתב התביעה, התאונה ארעה שעה שעמד רכב התובעת בעצירה מוחלטת אחרי שיירה של רכבים. לפתע, סטתה הנתבעת מנתיב הנסיעה הימני ופגעה ברכב התובעת בצד ימין. התובעת תובעת בגין נזקיה הישירים. צורפו חוות דעת שמאי (ת/2), רישיון רכב, הצעת מחיר, הודעה לחברת הביטוח ותמונות נזק.

4.מנגד טוענים הנתבעים, כי במועד התאונה נסע רכב הנתבעים במסלול הימני בכביש בעל שני נתיבים. לקראת הכניסה לכיכר, שני הנתיבים משתלבים. כאשר התקרב רכב הנתבעת לכיכר באיטיות, רכב התובעת שהגיע משמאל ניסה להדחק ולעבור את רכב הנתבעים, או אז ארעה התאונה. לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה רובצת על כתפי התובעת אשר נדחקה לפני רכב הנתבעת בניסיון להקדים אותה בכניסה לכיכר.

5.בדיון שהתקיים בפניי נשמעו עדויות הנהגות המעורבות וכל אחת תיארה, לפי גרסתה, את נסיבות התרחשות התאונה. עוד הוגשו תצלומי נזק של הרכבים המעורבים (ת/1, נ/1) ותמונות של זירת האירוע (ת/1, נ/2).

6.בעדותה בפניי אישרה התובעת, כי התאונה ארעה בכביש בעל שני נתיבים, בכניסה לכיכר, כאשר רכב הנתבעת נסע בנתיב הימני ואילו רכב התובעת נסע בנתיב השמאלי (עמוד 1, שורות 28-30). עוד העידה התובעת, כי לקראת הכניסה לכיכר שני הנתיבים משתלבים והופכים לנתיב אחד (עמוד 2, שורות 1).

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, בחנתי את שלל הראיות שהוגשו על ידי הצדדים, לרבות תצלומי נזק של הרכבים המעורבים ותמונות של זירת האירוע, ולאחר ששקלתי את עדויות שני הנהגות והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להן אנמק.

8.אין חולק, כי התאונה ארעה בעת שהרכבים עמדו להיכנס לכיכר וכאשר רכב הנתבעת נמצא בנתיב הימני ואילו רכב התובעת נמצא בנתיב השמאלי. עוד מתמונות זירת האירוע (ת/1, נ/2) ניתן ללמוד, כי שני הנתיבים בכביש בו ארעה התאונה משתלבים לקראת הכניסה לכיכר והופכים לנתיב אחד וכי הרכב אשר נוסע בנתיב השמאלי חייב לתת זכות קדימה לרכב מצד ימין בכניסה לתוך הכיכר.

9.יתרה מכך, מיקום הפגיעות ואופן התרחשותן בשני כלי הרכב המעורבים תומכים דווקא בגרסת הנתבעת. התובעת עצמה העידה (עמוד 2, שורות 12-13), כי הפגיעה ברכבה ארעה לכל אורך הצד הימני, מהדלת האחורית ועד הדלת הקדמית (ת/1, תמונה מס' 2). לעומת זאת, הנזק ברכב הנתבעת התרחש בכנף הקדמית משמאל (נ/1). הפגיעות בשני כלי הרכב, כמתואר לעיל, מלמדות כי רכב התובעת המשיך בנסיעה מבלי לתת לרכב הנתבעת שהיה בנתיב הימני זכות קדימה ולא אפשר לו להיכנס בבטחה לתוך הכיכר.

10.עוד יצוין, כי התובעת נמנעה מלהביא לעדות בביהמ"ש את כלתה אשר נסעה עמה ברכב במועד התאונה. בנסיבות אלו, יש מקום לקבוע עפ"י ההלכה הפסוקה הקיימת בנושא, כי הימנעות צד מהבאת ראיות שהיו יכולות לסייע בהוכחת טענותיו ראוי שתיזקף לחובתו.

11.לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

12.התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך של 300 ₪, שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

13.זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

14.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"ע, 29 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: