אהראם נ' נתשה

החלטה

בפני בקשת לדחיית התביעה, לחילופין למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להתגונן.

המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה לפינויו מהחנות הנמצאת בשוק אלעטארין 42 בירושלים (להלן: "המושכר"). בכתב התביעה נטען כי המשיב הינו הבעלים של המושכר, בהיותו הנאמן של נכסי אביו על-פי צו נאמנות שהוציא בית הדין השרעי. המשיב טוען כי המושכר הושכר לאביו של המבקש ביום 18.1.07 בהתאם להסכם שכירות שחוק הגנת הדייר אינו חל עליו וכי החל מיום 9.1.08 חדל המבקש לשלם את דמי השכירות ועל כן תוקפו של הסכם השכירות פג והמבקש אינו רשאי להחזיק במושכר.

המבקש טוען כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל העדר יריבות, שכן למשיב אין סמכות להשכיר את המושכר ללא אישור מבית הדין השרעי וכי אישור כזה לא הוצג ולא היה קיים בידי המשיב עת פנה למבקש לגבות את דמי השכירות.

עוד טוען המבקש, כי הינו הבעלים של 75% מהנכס וכי אביו של המשיב הינו הבעלים של 25% מהנכס בלבד, וכי שכר את חלקו של המשיב בשכירות מוגנת עוד בשנת 1961, כאשר בהתאם לנוהג בין הצדדים דמי השכירות נגבו אחת למספר שנים. לטענת המבקש, שילם את דמי השכירות עד לסוף שנת 2008 במלואם וכי אינו מפגר בתשלום דמי השכירות, שכן בהתאם לנוהג הקיים בין הצדדים דמי השכירות נגבים אחת למספר שנים.

אשר לבקשה לדחיית התביעה על הסף בשל העדר יריבות, הרי שזו אינה מצויה בסמכות רשם כי אם בסמכותו של שופט בלבד ועל כן היא תדון על ידי המותב השיפוטי שייקבע בתיק.

אשר לבקשה למחיקת כותרת, הרי שדינה להידחות מהטעם שלא מצאתי בבקשה כל נימוק למחיקת כותרת התביעה. מדובר בתביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר חל עליו ועל כן היא ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.

אעבור עתה לדון בבקשת הרשות להתגונן. כאמור, המבקש טוען כי הוא פועל בהתאם לנוהג בין הצדדים לפיו משולמים דמי השכירות אחת לכמה שנים וכי לא אחר בתשלום דמי השכירות.

כידוע, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675. לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (ראו: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לשיראל בע"מ (פורס בנבו)).

במקרה זה טענת המבקש פורטה בתצהירו כנדרש ועל כן אני מורה על קבלת בקשת הרשות להתגונן. התצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה.

המזכירות תעביר את התיק להקצאה בפני שופט, אשר ידון גם בבקשה לדחיית התביעה על הסף.

ניתנה היום, י"ט סיון תשע"ג, 28 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: