אהוד נ' ברכה ואח'

פסק דין

כללי:

ראשיתה של התביעה בהתנגדות לביצוע שטר ע"ס 50,000 ₪ ז.פ 7.12.98 , חתום ע"י הנתבעת 3 כעושה, והנתבעים 1 ו-2, כערבים בערבות אוואל. סכום החוב בתיק ההוצל"פ מספר

10-05563-05-1, שנפתח ביום 1.12.05, לביצוע השטר נשוא התביעה, להיום, הינו 268,571 ₪.

בין הצדדים נחתם ביום 10.12.96 הסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו השכיר התובע לנתבעת 3 (להלן:"הנתבעת") , משרד בשטח של 115 מ"ר, בגימור מלא, ברחוב פלאטין 1 ראשל"צ (להלן:"המושכר") , תקופת השכירות החל מיום 1.1.97, ועד ליום 31.12.98. שכה"ד עמד בשנה הראשונה ע"ס ₪ השווה ל-1,000$ לחודש, ובשנה השניה, 1,100 $ לחודש. השטר נשוא הדיון נמסר כשטר בטחון, להבטחת חיובי הנתבעת בקשר להסכם השכירות.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, הנתבעים הפרו את הסכם השכירות, לטענתו, הנתבעים התחייבו על פיו לשלם בעבור כל תקופת השכירות, הוסכם כי היה וירצו לצאת לפני תום המועד, יוכלו לעשות כן במידה וימצא שוכר חלופי. במעמד החתימה, נמסר לתובע שטר החוב נשוא הדיון בחתימת שני ערבים, הנתבעים 1 ו-2, ונמסרו לתובע 6 שיקים, בעבור שנת השכירות הראשונה -1997, ובסך 2,000$ כל שיק . נטען כי השיק האחרון ע"ס 7,680 ₪, חזר מסיבת אכ"מ, התובע פנה לנתבעת, וביקש לפרוע את השיק, אך לא נענה. לטענתו, בתחילת שנת 1998, ביקש לקבל תשלום שכ"ד עבור שנת השכירות השניה, אך לא קיבל דבר. ובסוף חודש 3/98, עזבה הנתבעת את המושכר, באופן חד צדדי, תוך הותרת חוב דמי שכירות, בגין עבר ולעתיד, וכן חוב הוצאות הקשורות לנכס, כגון דמי ניהול, ארנונה, חשמל. לטענתו, על מנת שלא יגדל נזקו, ומשפונה המושכר ולא שולם שכ"ד, ולא נמצא שוכר חלופי, על ידי הנתבעת, פרסם התובע ביוזמתו מודעה בעניין, וביום 1.9.98 , נמצא שוכר ובשכר דירה של 747.5$ לחודש. התובע טוען כי נאלץ לשלם את החובות שהותירה הנתבעת לגורמים השונים, ונוכח נזקיו, הגיש את שטר החוב לביצוע. לטענתו, השטר הוגש לביצוע ב-10/98, אך מאחר ולא שולמה אגרה, התיק נסגר, ובשנת 2005 לאחר שנודע לו על הענין והחליף ב"כ, וביקש לפתוח את התיק מחדש.

לטענת הנתבעים, אינם חייבים דבר לתובע , שכן הסכם השכירות שבעטיו ניתן שטר החוב לא הופר בשום דרך, בהפרה יסודית, המצדיקה את מימוש השטר, וכאשר השטר נחתם כשטר בטחון, ומטרתו היתה להבטיח תשלום שכ"ד. לטענתם, לאחר שפעילות הנתבעת צומצמה, ולא היה עוד צורך בשטח גדול, הודיעו לתובע, כי בדעת הנתבעת לעזוב את המושכר, תוך הסכמה עם התובע, פונה המושכר על ידי הנתבעת, והושארו בו מיטלטלין בשווי העולה על סך של 3,000$, כפיצוי בגין אי תשלום דמי שכירות. נטען כי העזיבה תוכננה לחודש 3/98, והודעה נמסרה לתובע כחודשיים לפני העזיבה, ולקראת העזיבה, אף השכירו בסמוך , אולם קטן יותר. התובע לא הביע כל התנגדות, והעזיבה היתה מוסכמת, ולאחר שסילקו את כל החובות, הכרוכים במושכר וכן שולמו דמי שכירות למועד היציאה. נטען כי כנגד השיק שחזר הושארו מיטלטלין במושכר, שכללו: שולחנות, כיסאות, פירטי מחשב, דלפק מזכירה מפואר, ציוד השווה הרבה מעבר לשכ"ד חודשי שלא נפרע. נטען כי הנתבעת לא הותירה כל חובות אחריה, מעולם לא קיבלה דרישה או פניה, לגבי חוב שנותר בגין השכירות, או בגין חוב לגורמים נוספים, והדבר היחיד שהוסדר עובר ליציאה, היה תשלום שכ"ד אחרון, שלגביו הוסכם כאמור, והנתבעת פעלה לפי אותה הסכמה. נטען כי השטר איננו שטר חוב שניתן לביצוע בהוצל"פ, אלא שטר בטחון בלבד, על השטר בוצע תיקון מפורש בכתב יד לגבי מהותו כשטר בטחון, השינוי נעשה על ידי נתבע 1, שעמד על כך, שהשטר יהיה לבטחון בלבד ולצורך דמי שכירות, ולכן לא ברור מדוע הוגש השטר לביצוע.

נטען לחוסר תום לב נוכח מועד הגשת השטר לביצוע מול מועד עריכתו, נטען להתיישנות, לפגמים בבקשת הביצוע, ולשהוי בלתי סביר .

דיון והכרעה

ביום 6.4.06 ניתנה החלטה, בטענות הקשורות לתיקון בקשת הביצוע ושאלת ההתיישנות, ההחלטה בוטלה בע.א מחוזי ת"א 2193/06 והתיק הוחזר לדיון בבקשה גופה. ביום 25.11.08 לאחר חקירת הנתבע 2 על תצהיר הבר"ל שהוגש, ניתנה למבקשים רשות להגן. בין השאר נקבע באותה החלטה: בעמוד 11, שורות 28 ואילך, ".... אני מחליט לדחות את הטענה לפיה השטר נשוא הבקשה כאן אינו שטר כמוגדר בפקודת השטרות ונוכח הכיתוב לגבי התמורה ו/או הכיתוב לבטחון, הפסיקה שדנה בענין ראתה מכוח כיתוב כאמור, אפשרות לבחון את תנאי החוזה שהצמיח את אותו שטר, אך אין בכיתוב האמור בפני עצמו לשלול את האופי השטרי של השטר וכי ניתן לביצוע כעילת תביעה עצמאית בהוצל"פ." נקבע שהגם שנקבע בערעור שלא קיימת התיישנות פורמלית, חלף זמן ניכר ממועד ההפרה, ועד למועד בקשת הביצוע, כמעט 7 שנים, משכך ולפי כללי השלב הדיוני, ועל מנת לשמוע את התובע, וכן לאפשר לנתבע להגיב בפירוט לתצהיר מפורט של התובע לעניין ההפרות הנטענות, ובחלוף הזמן הארוך, ולהבדיל מבקשת הביצוע התמציתית, שיש מקום כאמור למתן הרשות להגן, ונקבעו סדרי הגשת תצהירי עדות ותיקי מוצגים. התובע הגיש תצהיר עדות ומוצגים, הנתבעים הודיעו בישיבת יום 4.6.09 כי מסתמכים על תצהיר ההתנגדות שהוגש מטעמם, ולא יוסיפו עליו. בעקבות הודעה זו, ביקש התובע פסק דין לפי התביעה, בקשה שנדחתה. בהמשך נשמעו ראיות בתיק, במהלכן העידו התובע בעצמו, וכן הנתבע 2 , וב"כ הצדדים הגישו סיכומים.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון, וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט לקבל את התביעה כלהלן:

ביום חתימת ההסכם חתמו הנתבעים על השטר נשוא התביעה, כעושה וכערבים, ונמסר לתובע.

לעניין היות השטר, שטר שניתן לביצוע בהוצל"פ, החלטתי כאמור, בדיון בבר"ל, וכפי שצוטט לעיל, ומשכך נדחות טענות הנתבעים בענין.

מעיון בהסכם השכירות עולה כי הוסכם בין הצדדים, כי מדובר בשטר בטחון, ראה סעיף 16 להסכם, ושניתן יהיה להציגו לפרעון בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 16 להסכם. לטענת התובע, מדובר בהפרה יסודית של ההסכם, מנגד טוענים הנתבעים , כי אינם חייבים דבר לתובע, שכן הסכם השכירות לא הופר בשום דרך הפרה יסודית, המצדיקה את מימוש השטר. עלי לבחון אם התקיימו התנאים למימוש השטר, ועל פי סעיף 16 להסכם.

סעיף 16א. אי פנוי המושכר במועד, כאמור המושכר פונה חודשים קודם, מהתקופה שנקבעה על פי ההסכם, הנתבעים יכלו לצאת קודם סיום התקופה החוזית, ובתנאי שימצא שוכר חלופי, אך לא עשו כן, הנתבע 2 בחקירתו, אישר כי על פי ההסכם היה עליהם למצוא שוכר חלופי, וסיפר כי היה סיכום טלפוני עם התובע, שישאיר לו ציוד גם כנגד השיק שחזר, וגם כנגד חודשיים נוספים, עד שהתובע ימצא שוכר חלופי והתובע הסכים לכך. שוכנעתי כי התובע אכן קיבל טלפון שהנתבעת עוזבת את המושכר, אך מעבר לעדכון הטלפוני, והרצון הסובייקטיבי של הנתבע 2, להסתדר עם התובע , לא ניתן לומר שהיה סיכום מחייב בע"פ, בין הצדדים, לפיו אין לתובע דרישות בגין החזרת החזקה מוקדם יותר, תוך השארתם מנגד של פירטי ריהוט וציוד, השייכים לנתבעים , ובניגוד לתנאי ההסכם הכתוב.

סעיף 16ג. החזרת המושכר, כאשר רובץ עליו חוב כלשהו, שבאחריות השוכרת, הנתבע 2 אישר בחקירתו, כי הציוד שהושאר הינו בגין חובות הקשורים להחזקת המושכר, לרבות ארנונה, עבור תקופת הביניים, עד שימצא שוכר חלופי, ושיהיה מקובל על התובע, עמוד 13 לפרוטוקול.

מכאן, ומשאיני מקבל את הסיכום הנטען בעניין, מתקיימת גם החלופה שבסעיף זה.

סעיף 16ד. אי תשלום שכ"ד או אחת מההוצאות השוטפות לרבות דמי נהול. הנתבע 2 אישר בחקירתו, כי הנתבעים לא שילמו בעד שנת השכירות השניה, כן אישר כי השיק עבור החודשיים האחרונים של שנת 97, חזר אכ"מ, אמנם טען לסיכום טלפוני, לתשלום באמצעי אחר, השארת ציוד, בשווי 20,000 ₪, משנדחתה הטענה לסיכום בענין, מתקיימת גם חלופה זו, יצויין מעבר לצורך, כי הנתבעים לא הציגו כל אסמכתא מעבר לטענה סתמית של סיכום בע"פ בענין, צוין אמנם פירטי הריהוט, לא צורפה כל אסמכתא לגבי שווים, אני מעדיף בכל מקרה את עדות התובע בענין, שהוא ואחיו נאלצו לעבוד מספר ימים לצורך פינוי המושכר מציוד שהושאר בו, ולא ניתן היה לעשות בו שימוש. יצוין שאני ער לכך שנוכח חלוף הזמן, והשיהוי שבהגשת התביעה, יכול ולא נשמרו בידי הנתבעים אסמכתאות לענין מהות אותו ציוד שנטען שהושאר במקום. מכל מקום וכאמור, אין הענין מעלה או מוריד בהקשר זה.

נוכח האמור, שוכנעתי באופן מספק כי הנתבעים הפרו את ההסכם, אין ממש בטענותיהם, המנוגדות להסכם הכתוב, אינן נתמכות בראיות או מסמכים, וכאשר ניתנה להם הזדמנות להגיש תצהיר מפורט, לפחות מילולית, לאחר מתן הרשות להגן, ולא עשו כן, וזאת מול הגירסה הסדורה והקוהרנטית של התובע , המגובה במסמכים תומכים רבים.