אהובה עובדיה נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע

פסק דין

1.מדובר בתביעה לקבלת קיצבת שאירים על פי סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה – 1995 (להלן: החוק).

2. התובעת טוענת כי הכירה את המנוח, מר צפריר דוד ז"ל (להלן: "המנוח") בשנת 1988 ומאז, ומשנת 1994 חיו כבני זוג לכל דבר וקיימו חיי משפחה כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה.

לטענת התובעת, עד למועד פטירתו של המנוח (21.7.08) היא היתה ה"ידועה בציבור" כאשתו. השניים התגוררו יחדיו וניהלו משק בית משותף ולפיכך זכאית לטענתה לקבל קיצבת שאירים.

3.לטענת הנתבע, התובעת אינה זכאית לקבלת הקיצבה עקב מותו של המנוח מאחר והיא אינה עונה להגדרת "אלמנה" שבסעיף 238 לחוק הואיל ובשעת פטירתו של המנוח התובעת לא היתה "אשתו" וגם לא "ידועה בצבור" שלו.

הרקע העובדתי

4.התובעת ילידת 1962, רווקה במעמדה, הכירה היכרות ראשונה את המנוח בשנת 1988, עת היה אלמן עם 3 ילדים. התובעת והמנוח בילו יחדיו בנסיעות, חופשות וכד'.

5.התובעת התגוררה באותה עת ברחוב לבנדה בתל אביב.

6.ביום 20.11.96 חתמו הצדדים על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין המסדיר את יחסיהם הממוניים [נספח א' לתצהיר התובעת]. בהסכם הממון צויין בין היתר כי הצדדים החליטו למסד ביניהם בהסכם זה את יחסיהם כידועים בציבור.

7.לאחר החתימה על הסכם הממון, עבר המנוח להתגורר בדירה השכורה של התובעת ברחוב העליה 20 בתל אביב ומצא מקום עבודה בחברת השמירה "מודיעין". התובעת הציגה חוזה שכירות על שמה של הדירה הנ"ל, כאשר התובע חתום כערב לחוזה [נספח א' לתצהיר התובעת].

8.בשנת 2000 עברו התובעת והמנוח להתגורר ברחוב וולפסון 49 בתל אביב, בשכר דירה של 1800 ₪. בעקבות כך חתמו השניים, כל אחד לחוד, על הסכם השכירות ביום 11.7.02 לתקופת שכירות בת שנה. התובעת התחייבה בחוזה השכירות החתום על ידה לשלם 600 ₪ דמי שכירות והמנוח – 1200 ₪. [נספח ב' לתצהיר התובעת].

9.ב-2.5.05 חתמו התובעת והמנוח על הסכם שכירות ברח' שוקן 2 בת"א [נספח ג' לתצהיר התובעת]. מדובר בהסכם לתקופה בת שנה מיום 2.5.05 עד 1.5.06. למרות שהתובעת חתומה על ההסכם כשוכרת, צויין בתחתית ההסכם כי התובעת מתגוררת עם המנוח בדירה.

10.לגירסת התובעת התגוררו בני הזוג בדירה עד 2008, כאשר ביום 30.5.08, ובשל יוקר דמי השכירות, עברו לגור בשכונת התקווה ברח' הרותם 6. בעת הזו החל המנוח לסבול מבעיות בריאות.

11.התובעת טוענת כי החל מהמועד הנ"ל ועפ"י עצת הרופאים המנוח היה זקוק לחמצן במשך 24 שעות. התובעת שכרה עבור המנוח מיכל חמצן [נספח ג' לתצהירה]. בחוזה השכירות של המיכל צויינה כתובת המנוח ברחוב הרותם 6 בתל אביב [נספח ג-1' לתצהיר התובעת].

12.באותה עת המנוח היה מאושפז בבי"ח איכילוב בת"א וכעבור 10 ימים הוא הועבר ע"י בנו שי לבי"ח סיעודי "בית גיל הזהב" בת"א שם שהה 10 ימים. כאשר התובעת ביקשה לשחררו, המנוח קיבל התקף שיעול וסבל ממצוקה נשימתית, הועבר לטיפול בחדר מיון ונפטר כעבור יום ב-21.7.08. [תעודת פטירה – נספח ד' לתצהיר התובעת].

13.עפ"י צו ירושה מיום 10.6.09, התובעת זכאית למחצית העזבון, מכח היותה ידועה בציבור עפ"י סעיף 55 לחוק הירושה. שלושת ילדיו של התובע ירשו יחדיו 3/6 הנותרים. [נספח ה' לתצהירה].

14.התובעת צירפה לתצהירה מסמך מיום 22.8.03 [צריך להיות – 22.8.08 לגירסת התובעת], בו נטען כי בנו של המנוח, שי, הצהיר כי בשנת 1988 הכירו התובעת והמנוח וכי משנת 1996 התגוררו יחד בדירות שכורות עד ליום פטירתו. הבן פרט במכתב את הדירות ברח' העליה 20, וולפסון 49 בת"א ושוקן 2 ת"א. [נספח ח' לתצהיר התובעת].

15.התובעת צירפה לתצהירה מסמך הנטען כי הוא בחתימת המנוח מיום 13.3.07, בו צויין כי בני הזוג התחתנו בנישואים אזרחיים ב-1988, כאשר המנוח מעוניין ליתן יפוי כח לתובעת לכל טיפולו והשגחתו ולהסדר הכספי. [נספח ז' לתצהיר התובעת].

16.התובעת הגישה תביעה לקבלת קצבת שאירים ביום 2.11.08 אך נדחתה ע"י הנתבע בטענה כי בשעת מותו לא היתה אשתו ולא הידועה בציבור שלו [מכתב מ-8.2.09].

17.בעקבות דחיית התביעה הוגשה התביעה הנוכחית לבית הדין.