אהאב חורי נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 19.1.11 בהעדר המערער.

ביום 24.1.10 נרשם למערער דו"ח ברירת משפט ע"ס 500 ₪ בגין כך שבמעמד הנ"ל ובשעה 11:20, ברח' דרך בר יהודה 147 שבחיפה, העמיד את רכבו ליד תמרור ג/43, המסמן מקום חניה לנכה, ובכך עבר עבירה בניגוד לתקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

2.המערער לא השלים עם רוע הגזירה וביקש להישפט, על כן, זומן לדיון ליום 19.1.11. המערער לא התייצב לדיון, הורשע בהעדר ונידון לעונש קנס בסך 500 ₪.

המערער טען כי לא הגיע אליו כל זימון לדיון. מה גם, שלטענתו הוא לא ביצע כל עבירה ולכן קיים חשש ממשי לעיוות דין.

המערער טען כי נקלע למצוקה כאשר נגרם תקר לגלגל הרכב ולכן החנה אותו בצד הדרך. בנסיבות הנ"ל נאלץ להחנות את רכבו במקום הקרוב ובסמוך לשוליים. לטענת המערער הוא היה במצב עמידה או עצירה זמנית ולא התכוון לחנות במקום.

3.המערער תמך גרסתו באסמכתא של מוסך לתיקון תקרים – מרכז הצמיגים – נשר.

המערער סבור כי יש לו סיכוי טוב להוכיח את חפותו ולצאת זכאי בדין, כך שעומדת לזכותו הטענה שקיים חשש ממשי לעיוות דין.

4.המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות. המערער לא הניח כל משולש אזהרה או תווית נכה שהיה בהם כדי להראות כי אכן המערער נקלע למצוקה קשה שאילצה אותו לחנות במקום בו נרשם לו הדו"ח.

5.לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית משפט לתעבורה, בהודעת הערעור, בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, במסמכים שצורפו ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית משפט לתעבורה.

6.אומנם אין בפיו של המערער טענה ממשית שיש בה כדי להצדיק את אי התייצבותו לדיון אליו זומן כדין, הואיל ולא דרש את הזימון, אולם לטעמי יש בפיו של המערער טענת הגנה ראויה לדיון ולשם כך לתת למערער את יומו בבית המשפט.

המערער טוען כי נגרם תקר לרכב ונאלץ לעצור באותו מקום כי נבצר ממנו להמשיך את הנסיעה. טענתו זו תמך באישור של מוסך. לכן, ניתן לומר שבמידה וטענתו זו תתקבל על דעת בית המשפט יהיה בה כדי להביא לזיכויו, מכאן שהשארת פסק הדין על כנו, עלולה לשמר תוצאה משפטית שיהיה בה כדי לבסס את הטענה לקיומו של חשש ממשי לעיוות דין.

– ראו לענין זה רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10).

7.כאמור, די בקיומה של עילה אחת משתי העילות דנא, כך שקיומו של חשש ממשי לעיוות דין מבסס הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

המדובר בדו"ח ברירת משפט ולו המערער סבר שאין בפיו טענות הגנה, היה משלם את הקנס ואינו מטריח את עצמו להליכים משפטיים.

אל הטענה הנ"ל מצטרפת טענתו לגבי זימונו יש בהן כדי להצדיק ביטול פסק הדין.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט לתעבורה ומחזיר אליו את הדיון מהשלב של ההקראה.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ‏יום חמישי ז' סיון תשע"א, 09 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: