אדרנלי נ' וליד זוואהרה ואח'

החלטה

לפני בית המשפט תביעה לפינוי וסילוק יד על חלקות 23 ו-24 מגוש 30286 או ספר 1029 דף 27, והידועה במספרים הישנים 1/36. שטחם של המקרקעין הינו 1539 מ"ר (להלן: "המקרקעין"). הנתבעים טוענים כי חלקות 23 ,24 בגוש 30286 אינם אותם מקרקעין המסומנים במספרים הישנים כספר 1029 דף 27. הם טוענים שחלקות 23, 24 מעובדות ומוחזקות על ידם ועל ידי אבותיהם מדורי דורות כבר שנים רבות, ומכוח זאת החזקה בחלקות אלה היא שלהם.

במסגרת התובענה הוגשה בקשה לסעד זמני מטעם התובע. מנגד, הנתבע הגיש בקשה לדחות את התובענה לפינוי וסילוק יד מן המקרקעין המכונים אדמות שרפת, המצויים בבית צפפא בירושלים על הסף ולחייב את התובע בהוצאות המשפט.

בית המשפט שמע ראיות במסגרת הסעד הזמני שניתן במעמד צד אחד ואף ערך ביקור במקום. לאחר הביקור במקום, התיק נקבע בפני להמשך הוכחות.

ב"כ הנתבע ביקש דחייה של המועד שנקבע ובית המשפט נעתר לבקשה. לאחר שהתיק נקבע למועד אחר, ב"כ הצדדים הגישו בקשה משותפת לדחיית מועד הדיון. בבקשה החדשה לדחיית הדיון, הם טענו, בהיסח דעת, שהדיון מיותר הואיל והצדדים הגישו סיכומים וממתינים להחלטה. בית המשפט, מבלי לשים לב לטעות, ביטל את הדיון.

כעת בפני בית המשפט, בקשה נוספת לקבוע את התיק להמשך דיון או לקבוע מועדים להגשת סיכומים.

החלטתי מתייחסת הן לבקשה לדחייה התובענה על הסף והן לעניין המשך הדיון.

טענות התובע:

התובע טוען לזכות במקרקעין מכוח רישום משנת 1929 בנסח פנקס השטרות המתייחס לספר 1029 דף 27. לגרסתו, שטח זה רשום על שם סבו מר ג'ורג קוסטנדי אדרנאלי. התובע סובר שמיקום וזיהויי במקרקעין נשוא התביעה ידוע במדויק, והוא תואם לחלקות 23 ,24 בגוש 30286 שבבית צפפא. ראיות לכך יש במפות ובמסמכים שצורפו לתביעה, מהם עולה שהמקרקעין נרכשו תמורת תשלום על ידי סבו של התובע.

התובע מוסיף שהמקרקעין נרשמו בפנקסי הרישום בטאבו מכוח קנייה שבדין מאת הבעלים על פי שטר 959/22, לפי השיטה הישנה של דף וספר. הם מציינים שלתביעה צורפו נסח הטאבו, הסכם הרכישה, הצהרת הבעלים על ביצוע המכירה, נסח היסטורי, גבולות המקרקעין, אישור ביצוע ורישום העסקה שניתן על ידי המושל בהתאם להוראות הפקודה משנת 1920. המסמך ממשרד רישום המקרקעין בירושלים שעליו חותמת הטאבו ממשרד הרישום. כמו כן צורפו גם המפות ועליהם נקודות הקואורדינאטות שהוכנו לגוש למקרקעין מס' 32/1941 ומפת התוכנית שהוכנה לגוש מס' 899/32. על שתי המפות מופיע שמו של ג'ורג קוסטנדי כבעלים.

התובע מסביר שהסיבה להבדל בין גודל השטח המופיע בקושאן ובשטר הרישום לבין גודל השטח הנמדד במקרקעין בחלקות 23 ,24 בגוש 30286 - שטח של כ-1,149 מ"ר, הוא קיומם של אי דיוקים בקושאנים עתיקים מימי התורכים. הוא מציין שגם הפסיקה מאשרת את קיומם של אי דיוקים אלו.

תחת השלטון הבריטי, ביום 3.7.1936 אושרה תוכנית הגוש והחלקות נרשמו על שמו של מר נח'לה קתן. ביום 19.5.1941 הוסכם בין יורשיו של ג'ורג קוסטנדי לבין מר נח'לה קתן לתקן את שטח המקרקעין בהוספה של 300 אמה ללא תמורה בתוספת ל-2000 האמות הרשומות. על סמך ההסכם חתם נח'לה קתן על מפת המדידה הקסדטרית שבתיק הטאבו מס' M.S .32/1941 כמו כן, גם במפת התוכנית 899/32 שהיא מפת הגוש והחלקות מופיע התיקון שנעשה למקרקעין. על אותה חלקה נכתב בכתב ידו של ג'ורג קוסטנדי ששטחם 1539 מ"ר, וצוינו מידותיה והקואורדינאטות המדויקות של המקרקעין ביחס לגוש. על המפה נמחק השם "שרפת" ובמקומו נרשם "בית צפפא", ובשתי הזדמנויות רשמו על המפה שהיא מתייחסת לחלקות 1-38 מגוש 30286 הירדני. התובע מציין שאין צורך במודד על מנת להבחין שנקודות האורך והרוחב המופיעות על חלקות 23 ,24 במפת הגוש הינן זהות לנקות המופיעות במפת הטאבו 32/1941 ומפה 899/32.

משנת 1923, השנה בה נרכש המקרקעין על ידי סבו של תובע ג'ורג קוסטנדי ועד שנת 1947 שולמו כל המיסים שחלו על המקרקעין. משנת 1948 ועד 1967 הוכרז הגוש כשטח הפקר שהכניסה אליו היא בהיתר ובתיאום מראש עם משרד הביטחון. רק לאחר ניסיונות של 4 שנים הצליחו אביו ודוד של התובע להיכנס לשטח בהיתר ובליווי גדוד ורק על מנת להוציא ציוד מהנכס.

התובע מסביר שרישום המקרקעין לפי גוש וחלקה לא הושלם כיוון שתהליך ההסדר הופסק בשנת 1948, כשהגוש הוכרז כמצוי בשטח הפקר. דבר ידוע הוא שאין למקרקעין שאינם מוסדרים ושהוכרזו כשטח הפקר רישום במפת שדה של מחלקת מס רכוש. מה גם שבסופו של דבר המקרקעין נרשמו במס רכוש על שמו של התובע על סמך נסח הטאבו. הוא מציין שאי השלמת הליך ההסדר של המקרקעין בנסח הטאבו לפי גוש וחלקה אינו עילה מספיקה כדי להפוך את המקרקעין לבלתי מזוהים ולפגוע באיתורם וזיהוים.

ב"כ התובע פנתה ביום 23.8.2009 למרכז למיפוי ישראל וביקשה לקבל מידע היכן מצוי המקרקעין הידוע כספר 1(מ) שרפת דף 36 או מספר 1029 דף 27. מן המרכז למיפוי היא קיבלה שני מכתבים שנחתמו בידי מר כרמלי. מר כרמלי זיהה את המקרקעין הידוע בספר ודף למקרקעין בגוש 30 286 וחלקת 23, 24.

התובע מציין שמר כרמלי התבסס על התיק והמפות שבטאבו לצורך זיהוי המקרקעין ורישום האשורים. במכתבים מאוחרים יותר חזר בו מר כרמלי מדבריו. מסעיף 3 במכתבו של מר כרמלי עולה כי: "בתיק 899/32 היה ניסיון לרשום את סעיף 1 (ספר 1(מ) דף 36) כאילו הוא מתאים לסעיף 2 (גוש 30286) חלקות 23,24) אך הרישום לא הגיע לידי רישום והתהליך לא הושלם".

הנתבעים טוענים שממכתבו לא עולה שהמקרקעין לא זוהו, אלא עולה שרישומם לא הושלם. כאשר מר כרמלי כותב שאין רישום כוונתו שאין למקרקעין רישום כגוש וחלקה, אבל יש לו רישום כדף וספר.

לעומת זאת, טוען התובע שהנתבעים הם שניצלו את תוכנית ההפקעה מס' 5834 ג, שבה נפגעה חלקה 14 בגוש, ופנו למרכז למיפוי ישראל כדי לבדוק את מצב המקרקעין שעליהם לא חלה תוכנית ההפקעה. הם קיבלו אישורים ממר כרמלי ועל סמך אישורים אלו הם תכננו פלישה למקרקעין. הנתבעים ניצלו את כתב האישום שהוגש כנגדם על פינוי פסולת, ובאמתלא לניקוי הפסולת ביום 10.6.2008, פלשו למקרקעין ויישרו את הקרקע. כך שביום בו ערך בית המשפט ביקור במקום הייתה הקרקע מיושרת ונראתה כמוכנה לעיבוד. התובע טוען שהנתבעים ביצעו במקרקעין עבודות הכוללות יישורם, פיזור אדמה אדומה, הצבת סלעים לצורך גידור השטח, שתילת עצים והנחת מיכלים.

לנתבעים אין כל מסמך המעיד שהמקרקעין שלהם למעט האישור ממר כרמלי משנת 2008. הנתבעים גם אינם מוזכרים במפות ובמסמכים הרשמיים בהם מפה 899/32 ומפה 32/1941 M.S. במפות אלו אף לא מופיע הנכס שלהם הבנוי על חלקה 14. גם טענתם ששבטם עיבד את כל הגוש לפחות 50 שנה אינה נכונה. אילו הייתה הטענה נכונה הרי שהם היו צריכים לשאת בתעודת זהות ישראלית, שכן מדינת ישראל הנפיקה תעודות זהות כחול לכל מי שהתפקד ב-1967, ואילו לנתבע 2 אין תעודת זהות ישראלית עד היום, והוא קיבל מעמד של תושב בעקבות נישואיו עם אשתו בשנת 1995.

מעבר לאמור, מציינים הנתבעים שקיימת תעודת עובד ציבור ממשרד הפנים וממחלקת הארנונה ממנה עולה שנתבע 2 החל להתגורר בנכס שעל חלקה 14 בגוש הנדון משנת 1999. כאשר בפעול החל להתגורר שם בשנת 1996 -1997 כדי לא לשלם ארנונה עבור שנים אלו.