אדריס נ' מדינת ישראל

החלטה

לפנינו בקשה לשחרור תפוס על פי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש),( נוסח חדש), התשכ"ט- 1969 (להלן- הפקודה).

המדובר ברכבו של המבקש מסוג "רנו", מס' רישוי: 34-904-51 (להלן – הרכב), אשר נתפס על ידי המשטרה בזמן שהיה נהוג בידי מר ראיד שבאנה (להלן- הנאשם) בחשד לביצוע עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים.

יצויין, כי נגד הנאשם הוגש כתב אישום על שני אישומים בהסעת שוהים בלתי חוקיים, ביניהם האישום נשוא בקשה זו, והדיון בענייננו מתקיים בפני כב' השופט ד' פולוק ( פ 43527-11-10).

לטענת המבקש,הוא מסר את רכבו לנאשם על מנת שירכוש עבורו חומרי צבע ובניין מאחד מחבריו, ובדרכו לרכישת הצבע "סימנו לו אנשים וביקשו ממנו להסיע אותם".

לדבריו, הנאשם עצר ואסף את האנשים ובאותה הנסיעה נתפס הרכב על ידי המשטרה.

המבקש טוען כי על אף פניות חוזרות ונישנות מצדו, המשטרה מסרבת להחזיר את הרכב לידיו.

לטענתו, תפיסת הרכב מהווה עונש כלפיו, אשר אין לו כל קשר להסעת הנוסעים על ידי הנאשם ובסופו של יום, הוא נענש על מעשה שלא ביצע.

עוד טוען המבקש, כי הרכב משמש לו כמקור פרנסה והחזקתו פרק זמן כה ארוך גורמת לו נזקים כבדים.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם כי בכוונתה להגיש, בתום ההליך המשפטי המתנהל נגד הנאשם, בקשה לחילוט הרכב.

לטענת המשיבה, הרכב נתפס על ידה כדין וחילוטו מתבקש בהיותו חפץ שניתן לנאשם על ידי בעליו כאמצעי לביצוע עבירה, בהתאם להוראות סעיף 39(ב) לפקודה.

לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי הסעת נוסעים ברכב על-ידי הנאשם לא היתה אירוע חד פעמי וכי הנאשם הודה בחקירתו כי ההסעות בוצעו על ידו כמקור הכנסה.

אשר לטענת המבקש כי שלח את הנאשם לרכוש עבורו חומרי בניין וצבע וכלל לא ידע על הסעת הנוסעים ברכבו,השיבה המשיבה כי לא נמצא לטענה זו כל זכר בהודעת הנאשם, ויתרה מכך, כשנשאל הנאשם בחקירתו מדוע הרכב אצלו השיב: " הוא מחמד נאסר נתן לי אותו בגלל שהרכב שלי סיטרואן לקחו לי אותו בגלל דוחו"ת".

עוד טענה המשיבה כי נמצאו סתירות רבות בעדות שמסר המבקש בתחנת המשטרה בבית שמש, שם טען כי מסר את הרכב לידי הנאשם לצורך תיקונו ואף חזר בו מטענתו כי נתן לנאשם את הרכב לצורך רכישת חומרי הבניין.

כמו כן, דחתה המשיבה את טענת המבקש כי הרכב דרוש לו לצורך פרנסתו והגישה אישור לפיו בבעלות המבקש שני כלי רכב נוספים.

הכלל העולה מסעיפים 32, 34 ו-39 לפקודה הוא, כי משנתפס רכב בהסעת תושבי שטחים השוהים שלא כדין, אין להורות על החזרתו לפני תום ההליכים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

זהו האיזון שקבע המחוקק בין הפגיעה הפוטנציאלית בקניינו של אדם בטרם הורשע בדין לבין המטרות שביסוד חקיקתו של סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל (ר' דברי ההסבר להצעת החוק שהייה שלא כדין (אסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 7) התשס"א-2001, ה"ח תשס"א, עמ' 603. ר' גם רע"פ 5198/01 ח'טיב נ. מדינת ישראל תק-על 2001(3) 2045).

בענייננו, מדובר בתפיסת רכב שבבעלות אדם שלא ביצע את העבירה ולא חשוד בביצועה.

מבלי להיכנס לגופן של הטענות שהעלו הצדדים, עיון בת"פ 43527-11-10, שהתנהל בפני כב' השופט פולוק מעלה כי ביום 14.7.11 הנאשם הורשע ונגזרו עליו חודשיים מאסר בפועל.