אדרי נ' רחאל

החלטה

צר לי על הודעת התובע ביחס להסדר הדיוני שכן סברתי, ועודני סבורה, כי עצם ביצוע בדיקת פוליגרף לשני הצדדים כאשר רק מיתאם ביניהם יהווה ראיה מכרעת בהליך זה, מנטרל במידה רבה כל חשש מפני פגמים הקיימים בבדיקות אלו, ומנטרל גם את האפשרות, הקיימת תמיד, כי גם בהכרעת בית המשפט לאחר שמיעת הצדדים (שהם העדים הרלבנטיים היחידים), יכולים ליפול "פגמים" מעין אלו, מנקודת המבט של כל אחד מהצדדים.

יחד עם זאת, לאור עמדה זו אין מנוס מלחזור ל"מסלול הרגיל" של ניהול ההליך, ולפיכך נדרשת הכרעתי בבקשת הנתבע להאריך את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו, אשר לא הוגשו קודם לדיון שהתקיים בפני ביום 6.11.13, חרף החלטה מפורשת שניתנה בענין ביום 2.12.12 והחלטה נוספת מיום 9.5.13 בה נקבע מועד הדיון וכן נקבע כי בהעדר תצהירי הנתבע תינתן מלוא המשמעות להוראת תקנה 168(ב) לתקסד"א.

טענות ב"כ הנתבע כי לא הגיש תצהיריו מאחר ולא היה מודע להחלטה המורה על הגשת תצהירים ואף לא קיבל לידיו העתק מתצהירי התובע עד למועד הדיון, אינן מתקבלות על דעתי. ראשית, גם אם אצא מהנחה שאכן לא התקבלה ההחלטה מיום 2.12.12 (על אף קיומו של אישור משלוח בפקס למספר המצויין בפרטי ב"כ הנתבע) במשרד ב"כ הנתבע, הרי שמההחלטה מיום 9.5.13 צריך היה להסיק, באופן ברור כי הנתבע נדרש בהחלטה קודמת להגיש תצהירים שכן אלמלא כן, מה טעם ראה בית המשפט לציין כי אלו טרם הוגשו ובשל כך תינתן מלוא המשמעות להוראת תקנה 168(ב) תוך הפנייה מפורשת להחלטה מיום 2.12.12? ומדוע לא "הדליקה" החלטה זו "נורה אדומה" אצל ב"כ הנתבע לברר מה בדיוק נקבע בהחלטה מיום 2.12.12?

יתירה מכך, טענת הנתבע כי לא קיבל את תצהירי התובע ומשכך לא ידע כי ניתנה הוראה בדבר הגשת תצהירים (טענה הנסתרת ממסמך הפקס שהציג ב"כ התובע בדיון), איננה עולה בקנה אחד עם טענתו האחרת שתצהירי התובע, לכאורה, הוגשו לפני מועד מתן ההחלטה מיום 2.12.12 וזאת בהסתמך על רישום שגוי של תאריך חתימת תצהיר התובע, שכביכול קודם להחלטה מיום 2.12.12.

צר לי, כפי שציין ב"כ התובע, כי ב"כ הנתבע נתלה בתאריך השגוי על תצהיר התובע כ"מוצא שלל רב", בנסיון להצדיק התנהלותו בניגוד להחלטות ביהמ"ש, וזאת במקום להודות במחדל ולהסתפק בבקשה מבית המשפט, שלא לכוף עליו את הדין, ולאפשר לו לתקן את המחדל מצידו.

יחד עם זאת, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ובעיקר על רקע התנהלות ההליך בעבר, לרבות מחדלים ברורים מצידו של התובע (באמצעות ב"כ הקודם) כפי שציינתי בהחלטות קודמות (ראה למשל ההחלטה מיום 8.10.12), אינני רואה לנכון למנוע מהנתבע להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, חרף האיחור המשמעותי ואי הגשתם חרף החלטותי הברורות בענין. גישתי היא תמיד להעדיף בירור ענייני של תביעה על פני הטלת מגבלות פרוצדוראליות (בגבולות מסויימים כמובן), ואינני סבורה כי במקרה זה ראוי למנוע מהנתבע להוכיח גרסתו כנגד התביעה (החלק שנותר לאחר מתן פסק דין חלקי בהסכמה) על אף מחדלים ברורים מצידו.

אלא שבמקרה דנן, להבדיל מבענין ביטול פסק הדין וההחלטה מיום 8.10.12, אני סבורה כי יש להתנות זאת בפסיקת הוצאות לטובת התובע אשר יושלמו ללא קשר להמשך ניהול ההליך, שכן מדובר בתקופה של למעלה מ-10 חודשים ש"ירדה לטמיון" בגין אי הגשת התצהירים, ובישיבת קדם משפט שלא ניתן היה להתקדם בה עניינית בבירור התובענה (על אף שבית המשפט, אף בהעדר התצהירים עשה נסיון לגבש הסדר דיוני כאמור בפתח החלטה זו).

לפיכך, אני נעתרת לבקשת הנתבע ומאריכה את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו אשר יוגשו בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו. תנאי למתן הארכה הינו כי הנתבע ישלם לתובע באמצעות ב"כ הוצאות בסך כולל של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 20 יום, ואישור על ביצוע התשלום כאמור, יצורף להודעה על הגשת תצהירי עדות ראשית.

בהעדר תצהירים ו/או בהעדר אישור על תשלום ההוצאות, תחזור על כנה, במלוא משמעותה, החלטתי מיום 9.5.13 ובהתאם יקבע התיק להוכחות.

התיק יעלה לעיוני עם הגשת תצהירי עדות ראשית של הנתבע, ולכל המאוחר בעוד 35 יום.

בקשת התובע כי אחייב את הנתבע בגין הוצאות פסק הדין החלקי נדחית על ידי לאור האמור בפסק הדין החלקי עצמו.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: