אדרי נ' פאנץ' רוק אשדוד ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין נזקי גוף שאירעו לתובעת עת יצאה לבילוי עם חבריה ביום 23.8.02 במועדון שבבעלות הנתבעת 1. לדבריה, היא עלתה במהלך הבילוי על שולחן, כפי שמבלים רבים במקום עושים. לדבריה, השולחן התמוטט והיא נפלה וניזוקה ברגל. מהמקום היא הופנתה לבי"ח ברזילי באשקלון שם נתפרו החתכים ברגלה ולאחר מכן היא היתה צריכה להחליף תחבושות במשך 14 יום. התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה בכך שאפשרה לרקוד על השולחנות למרות שהם שולחנות לא יציבים.

הנתבעת טוענת כי במקום היה אסור לרקוד על שולחנות. התקליטן והבעלים הזהירו שאסור לעשות כן והורו לכל מי שעשה כן לרדת מיידית. נכון שהמועדון היה כזה שהמלצרים בו שרים ואף ניתן לרקוד בו על הבר אך לא על השולחנות. לכן, ככל שאירע לתובעת נזק הוא אירע באשמתה בכך שעלתה על שולחן לא יציב בעל רגל אחת שבתחתית מתפצלת ל- 3 . הנתבעת טוענת גם שלתובעת לא אירע נזק משמעותי. ומכל מקום ככל שיש לחייב את הנתבעת 2 יש להפחית, בנוסף לרשלנות התורמת גם את ההשתתפות העצמית.

העידו בפני התובעת וחבר שהיה איתה במועדון באותו מועד. לפי עדויותיהם מקובל היה במועדון לרקוד על השולחנות למרות שהם לא היו יציבים. אף אחד לא הורה למי שרקד על השולחן לרדת ממנו. שניהם העידו שהתובעת רקדה על שולחן שהתמוטט וכתוצאה מכך נחתכה ברגלה. התובעת העידה גם שאיבדה את הכרתה. התובעת נלקחה לבי"ח ברזילי שם נתפר החתך וניתנו הוראות להמשך טיפול והחלפת תחבושות בקופ"ח.

הבעלים של הנתבעת 1 העיד כי היתה הוראה מפורשת לא לרקוד על השולחנות מה עוד שמדובר היה בשולחנות בעלות רגל אחת שמתפצלת ל- 3 בתחתיתה לכן לא ניתן לרקוד בבטחה על השולחנות. לדבריו הוא עצמו היה התקליטן והוא אף היה מפסיק את המוזיקה אם אנשים היו רוקדים על השולחנות ואף מביא את אנשי האבטחה כדי להוריד מי שרקד.

בעדותו של בעל המקום התגלו סתירות שכן במכתב שהוא עצמו כתב בקשר לאירוע ושצורף נספח לכתב ההגנה הוא לא מזכיר את נוכחותו במקום ההיפך הוא הנכון באותו מכתב שנכתב באוקטובר 2002 העד מעיד כי "התקליטן" אמר לתובעת לרדת ואם הוא אכן היה התקליטן היה צריך לכתוב "אני" ביקשתי ממנה לרדת. אין איפוא לסמוך על עדות המנהל של הנתבעת 1.

מעדויות התובעת והעד מטעמה עולה כי התובעת לא היתה היחידה שרקדה על השולחן באותו אירוע ובכלל במועדון ואולם מעדות שניהם עולה גם כי שניהם ידעו שהשולחנות לא יציבים ראה עדות החבר בעמוד 2 שורה 7 ועדות התובעת בעמוד 3 שורה 11. אם התובעת ידעה שהשולחנות לא יציבים ובכל אופן החליטה לעלות עליהם יש ליחס לה רשלנות תורמת בשיעור לא מבוטל.

לאור האמור אני קובע כי מחד אין ספק שהיתה זו רשלנות של הנתבעת 1 לאפשר ריקודים על השולחנות שלא היו יציבים, ומאידך, אין ספק גם כי מי שמחליט לרקוד על שולחן כזה לוקח בעצמו סיכון ויש ליחס לו רשלנות תורמת משמעותית אני מחלק איפוא את האחריות בין התובעת לנתבעת 1 בחלקים שווים.

ובאשר לנזקים:

א. לתובעת נגרם חתך שנתפר ונותרה צלקת לא בולטת וקטנה.

ב. התובעת, בניגוד לעדותה, כנראה לא איבדה את ההכרה ומכל מקום אין מסמך רפואי כלשהו המאשר את עדותה של התובעת לפיה איבדה את ההכרה.

ג. התובעת נאלצה, לאחר הטיפול בבי"ח, להגיע מידי יום למשך 14 יום לקופ"ח (ולא לבי"ח ברזילי כפי שטען ב"כ התובעת בסיכומיו) לצורך החלפת תחבושות. (ראה תעודת שחרור מחדר המיון)

ד. לתובעת לא נותרה נכות צמיתה.

בשל כל האמור נראה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בסכום גלובלי שמורכב ברובו הגדול מכאב וסבל בשל התפירות והטיפולים לאחר מכן, ובחלקו הקטן מהוצאות. אין מקום בשל אופי התביעה לקבוע פיצוי בגין ראשי נזק אחרים כולל עזרת משפחה, כפי שביקש ב"כ התובעת, שכן, מדובר בתפירה וחבישה בלבד.

אני קובע איפוא כי הנתבעת 2 תפצה את התובעת, לאחר הפחתת ההשתתפות העצמית של הנתבעת 1 והרשלנות התורמת, סך של 6,000 ₪ כמו"כ אני מחייב את הנתבעת 2 בהוצאות וכן שכ"ט בשיעור 17% על סכום הפיצוי.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ב אייר תש"ע, 06 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: