אדרי נ' עמי גור ניהול נכסים בעמ

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית על סך 1,800 ₪ שהגיש התובע נגד חברת עמיגור, ניהול נכסים בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "עמיגור"), המשכירה לו דירת בהוסטל בו מתגורר מזה שנתיים.

לטענת התובע ביום 31.10.2009 ביקש ל'הוציא' כספים ששמר בביתו, תשעה שטרות בני 200 ₪ כל אחד, אך מצא שהכספים חסרים. מאחר והיה יום שבת בשבוע, פנה התובע יום למחרת לאם הבית וסיפר לה.

התובע גילה כי בדירה הסמוכה לדירתו, מבוצעים שיפוצים, כשהעובדים נמצאו בתוך הדירה ומפתחות הדירה היו בצידו החיצוני של הדלת. התובע נטל את המפתחות והצליח לפתוח את דלת דירתו.

לטענתו, הכספים נגנבו מחדרו והאחריות למקרה נופלת על כתפי הנתבעת, מאחר וזו השכירה מספר דירות באותו בניין, כאשר ניתן לפתוח, באותו מפתח, יותר מדירה אחת.

הנתבעת אישרה כי התובע פנה לאם הבית ביום 1.11.09, והתלונן על גניבה אולם טענה כי לא נשמעה ממנו תלונה כלשהי בדבר אי סדר שהיה בדירתו. הנתבעת טענה כי אינה אחראית לחפצים אישיים וכספים של הדיירים, והכחישה את הטענות נגדה. הנתבעת טענה כי ייתכן והתובע שכח היכן הוא החביא את הכספים או שהוא איבדם.

הנתבעת טענה כי העובדים שביצעו את השיפוץ בדירה הסמוכה לדירת התובע, הם עובדי קבלן העובדים עם הנתבעת זמן רב ומעולם לא הייתה נגדם תלונה על גניבה.

לגבי המפתח, הסבירה הנתבעת כי מאחר ומדובר בדיור מוגן, מחזיקה הנתבעת במפתח "מאסטר" שמאפשר כניסה לבתים של כל הדיירים במקרי חירום. הנתבעת טענה כי המפתח נמצא בשימוש מורשים בלבד ומעולם לא נעשה בו שימוש לרעה.

דיון והכרעה:

בדיון העיד התובע כי הוא קיבל את קצבת הביטוח לאומי, ביום 28.10.2009, וכמנהגו משך את רוב הכספים מחשבונו למעט כספים המיועדים לתשלום הוראות קבע, והוא הניח את הכספים במגירה בביתו, מתחת 'לערימה של צמר גפן'. ביום 31.10.2009 ביקש להשתמש בכספים ששמר אך לא מצאם במקום.

התובע חזר על טיעוניו בכתב התביעה וטען כי הנתבעת אמורה לפקח על העובדים בשיפוץ הדירות.

מטעם הנתבעת העידו גב' דורה ליפשיץ, אם הבית, ונציגת הנתבעת גב' סמדר ווהל.גב' ליפשיץ אישרה כי התובע פנה אליה ביום 1.11.2009 והתלונן על גניבה, אולם טענה, כמו גם גב' ווהל, כי אין הנתבעת אחרית ולא יכולה להיות אחראית על כספים וחצפים שאנשים שומרים בדירותיהם וביקשה להדגיש כי לא נתגלו בדירתו של התובע סימנים כלשהם היכולים ללמד על אירוע גניבה כלשהו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתיהם, נחה דעתי לדחות את התביעה.

כידוע, המוציא מחברו עליו הראיה, ומכאן על התובע להוכיח את תביעתו כנגד הנתבעת, כאשר הוא נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה. משמעות הדבר הינה, איפוא, כי אם בסופו של יום כפות המאזניים יהיו שקולות בפני בית המשפט, התוצאה תהא לרעתו של מי שנושא בנטל השכנוע.

התובע לא ביסס את טענת הגניבה ולא הצליח להוכיח קיומו של אירוע כזה, כאשר כל אשר טען הוא, שגילה ביום 31.10.09 שהכספים אינם במגירה.

למעשה, התובע לא הצליח להצביע, וממילא גם לא להוכיח, קיומו של אירוע ספיציפי של גניבה ואין באמתחתו אלא מסקנה, לפיה משלא מצא את הכספים במקומם, אזי הם נגנבו בידי אחר.

התובע לא טען כי דירתו הייתה לא מסודרת, באחד הימים שבין יום משיכת הכספים לבין יום 31.10.10, או שנראו בה סימנים כלשהם המעידים על מעשה חיפוש בדירה, או על כניסת זרים אליה, כאשר סביר להניח קיומם של סימנים כאלה אם מאן דהוא נכנס אל הדירה וגנב את הכספים.

עצם העובדה כי מפתח 'המאסטר' נמצא עם קבלן שביצע עבודות בדירה שכנה, עדיין אין בה כדי להביא לקביעה כי קבלן זה ו/או מי מטעמו ביצעו את מעשה הגניבה מדירתו של התובע. הדברים נאמרים גם בשים לב לטענת הנתבעת כי מדובר בקבלן שעובד מולה, בשיפוץ דירות, מזה כ- 30 שנה.

בנסיבות אלה, בהן לא הובאו נתונים ספיציפיים על כניסה לדירתו של התובע ע"י זרים ו/או על אירוע גניבה ספיציפי ובנסיבות בהן לא הוכחה זיקתם של הקבלן ו/או מי מטעמו לאירוע הנטען, הרי שאין לי אלא לקבוע כי התובע לא הניח תשתית עובדתית נאותה להוכחת טענתו ואין בפני ביהמ"ש אלא ספיקולציות והשערות שאין בהן די, וזאת אף מבלי להיזקק לשאלת קיומו של מעשה רשלנות של הנתבעת כלפי התובע, ומבלי להיזקק לשאלת הקשר הסיבתי בין מעשה זה, ככל שקיים, לבין אותה גניבה נטענת.

לאור המקובץ, ומאחר והתובע ולא עמד בנטל המוטל על שכמו בכגון דא, אני מורה על דחיית התביעה.