אדרי נ' מסובי ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב בתאונת דרכים.

לטענת התובע, ביום 9/9/2009, שעה שנסע באוטובוס בכביש חד סטרי המורכב משלושה נתיבים; הוא נסע בנתיב האמצעי ופנה שמאלה ברמזור; תוך כדי פנייתו פגע בו רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בנתיב השמאלי. לטענת התובע, הנתבע פנה שמאלה ותוך כדי פנייתו הוא פגע באוטובוס שאף הוא היה בתהליך של פנייה שמאלה. כתוצאה מהפגיעה נפגע האוטובוס בדופן השמאלי על ידי פינת הרכב הימנית שבו נהג הנתבע.

מנגד טוען הנתבע כי הוא והתובע החלו את פנייתם שמאלה בצומת. תוך כדי פנייתו שמאלה הוא נעצר משום שהצומת היה פקוק; התובע המשיך את פנייתו ותוך כדי כך הוא שפשף את הרכב שבו נהג הנתבע בפינה הימנית קדמית.

הנתבעת 2 הינה חברה להשכרת רכב, בעלת הרכב שבו נהג הנתבע, השכירה את הרכב לנתבע. בכתב הגנתה טענה הנתבעת 2 כי, דין התביעה נגדה להידחות וזאת משום שהנתבע לא דיווח לה על התאונה בעת אירועה, והיא לא הבחינה בכל נזק ברכב כשהנתבע החזיר את הרכב אליה. לטענתה, הנתבע דיווח על התאונה רק בעקבות התביעה נשוא דיוננו. התברר שלאחר התאונה הנתבע תיקן את הרכב והחזיר אותו לנתבעת 2 כשהוא מתוקן.

הנתבעת 3 הינה המבטחת שביטחה את הרכב בזמן שבו אירעה התאונה. אף הנתבעת 3 טוענת שדין התביעה נגדה להידחות, וזאת בהעדר הודעה על התאונה מצד הנתבע. הנתבעת 3 ממשיכה וטוענת כי האחריות לאירוע התאונה רובצת על התובע.

לאחר לימוד מכלול החומר שהוגש על ידי הצדדים ושמיעת הצדדים בדיון לפניי, מצטיירת לפניי התמונה הבאה כמסתברת ביותר: שני הרכבים, זה של התובע וזה שהיה נהוג על ידי הנתבע, עמדו בצומת וביקשו לפנות שמאלה. רכב הנתבע היה בנתיב השמאלי ואילו האוטובוס שבו נהג התובע נסע לידו בנתיב האמצעי. שני הרכבים התחילו לפנות שמאלה בצומת; התובע בנתיב השמאלי, אם כי קרוב לקצה הימני של הנתיב, והאוטובוס שבו נהג התובע נסע בנתיב האמצעי, כאשר תוך כדי פנייתו הוא היה צריך לחרוג באמצעו אל תוך הקצה הימני של הנתיב השמאלי שבו נסע הנתבע. לטענת התובע, חריגה הזו של אמצע האוטובוס אל גבול הנתיב השמאלי הינה בלתי נמנעת, וזאת לנוכח אורכו של האוטובוס – 12 מטר (ראו עדותו של התובע בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 21-32). בנסיבות אלה נוצר המגע בין האוטובוס שבו נהג התובע לבין הרכב שבו נהג הנתבע.

לדעתי, בנסיבות העניין, שני הצדדים אחראים באותה מידה לאירוע התאונה.

הנתבע – בכך שלא הבחין באוטובוס שפונה שמאלה ולא העריך את תנאי הדרך, בכך שלא שמר מרחק מספיק מהאוטובוס שנסע לידו. לדעתי, היה על הנתבע להיצמד לקצה השמאלי של הנתיב שבו הוא נסע וכך להימנע ממגע עם דופן האוטובוס.

התובע- כמי שידע שפנייה של אוטובוס טומנת בתוכה סכנה בגין חריגה מסוימת לנתיב הצמוד, היה עליו להבחין ברכב שבו נהג הנתבע ולראות שהוא נמצא במיקום מסוכן בתוך הנתיב השמאלי, שיוצר סכנה של מגע בינו לבין האוטובוס; לדעתי, היה על התובע בנסיבות המקרה, להאט ולאפשר לנתבע לבצע את הפניה שמאלה בבטחה ולחילופין לבחון אפשרות של הרחבת הסיבוב שלו נוכח מיקום לא טוב של רכב הנתבע בנתיב שלו.

כאמור, לדעתי בנסיבות העניין, שני הצדדים נושאים במידה שווה באחריות לאירוע התאונה.

אשר לאחריותן של הנתבעות 2 ו-3: לדעתי, בנסיבות העניין, יש לחייב את הנתבעות 2 ו-3 בסכום הפיצוי בהתאם לאחריות שתוטל על הנתבע. אין לקבל את טענות הנתבעות 2 ו-3 שלפיהן הן פטורות מאחריות משום שהנתבע לא דיווח על התאונה בזמנים הרלבנטיים להתרחשותה, אלא רק לאחר שהוגשה התביעה, שכן, כאמור, הנתבע תיקן את הרכב בעצמו וסבר שאין הוא נושא באחריות בגין התאונה והתובע אינו זכאי לפיצוי ממנו. לפיכך, לא ראה הנתבע מקום לדווח על התאונה לנתבעות, אולם משהוגשה התביעה ע"י התובע, הנתבע דיווח לנתבעות על כך, ושיתף פעולה איתן בצורה מלאה על פי בקשתן.

זאת ועוד, נציג הנתבעות נטל חלק משמעותי בניהול ההגנה בבית המשפט; הוא חקר את התובע בחקירה נגדית; העיד את הנתבע וטען לפניי ולפנים לעניין אחריותו של התובע לאירוע התאונה מחד גיסא, ולהיעדר אחריותו של הנתבע מאידך גיסא. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענות הנתבעות שהן לא זכו לשיתוף פעולה מצד התובע ולא ניתנה להן הזדמנות לברר את נסיבות התאונה ולנהל את הגנתן כראוי.

אשר לשיעור הנזקים וההפסדים: התובע תבע בתביעתו סך של 5,460 ₪ בגין עלות תיקון הנזק שנגרם לאוטובוס; סך של 632 ₪ בגין שכר טרחת השמאי וסך של 2,000 ₪ בגין הפסד שני ימי עבודה ובסה"כ 8,092 ₪.

שני המרכיבים הראשונים נתמכו בחוות דעת שמאי ולפיכך אני מאשר אותם.

אשר למרכיב השלישי לעניין הפסד ימי עבודה: התובע לא צירף כל ראיה בעניין זה מעבר לגרסתו. בנסיבות הענין, אני מאשר לתובע סכום כולל של 1,000 ₪ בגין בזבוז זמן והוצאות נוספות. סה"כ נזקי התובע מגיעים ל- 7,092 ₪.

לאור חלוקת האחריות, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 3,546 ₪.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ג אב תש"ע, 03 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: