אדרי נ' מועצה מקומית שהם

החלטה

ביום 16.6.11 הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"). ביום 7.7.11 הגישו המבקשים בקשת אישור מתוקנת (להלן: "בקשת האישור"). בבקשת האישור נטען כי, המשיבה מחייבת את המבקשים בהיטל אגרת שמירה בניגוד להנחיות ולכללים שנקבעו בחוזר מנכ"ל משרד הפנים בשנת 2002 (חוזר מס' 4/2002) ו-2004 (חוזר מס' 10/2004) וכי היא משתמשת בכספים אלו שלא למטרה לשמה הם נועדו.

ביום 5.9.11 הגישה המשיבה הודעת חדילה בהתאם לסעיף 9(ב) בחוק (להלן: "הודעת חדילה ראשונה"). בהודעתה הודיעה המשיבה כי החל מיום 4.4.11 היא גובה אגרת שמירה מכוח החוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א-2011 (להלן: "הוראת השעה") שנתקבל בכנסת ביום 28.3.11 ופורסם ברשומות ביום 4.4.11.

המבקשים התנגדו להודעת החדילה הראשונה. בין היתר התנגדו, בטענה שהמשיבה מוציאה דרישות לתשלום חובות ומפעילה הליכי גבייה מנהלית בגין חיובי אגרות שמירה בשל התקופה שקדמה לפרסומה של הוראת השעה, ועל כן אין ממש בהודעתה כי חדלה מהגבייה הבלתי חוקית ביום 4.4.11.

ביום 13.11.11 דנתי בהודעת החדילה הראשונה וקבעתי כי: "22. סוף דבר, הפרשנות הנטענת על ידי המשיבה – נדחית. אני קובעת כי חדילת גבייה משמעה חדילה של גביית התשלום נושא הודעת החדילה גם ממי שנמנעו מלשלמו עובר להודעת החדילה. מאחר ומדובר בסוגייה שטרם נדונה בהקשר לחוק, ואשר התעוררה לראשונה בבקשה הנוכחית..., אני מוצאת בכך טעם מיוחד ואני מאריכה את המועד הקובע בהתאם לסמכותי לפי סעיף 9(א) החוק, שעד אז תנתן הודעת חדילה עד יום 20.11.11".ביום 24.11.11, נעתרתי לבקשת המשיבה להאריך את המועד הקובע עד ליום 29.11.11.

ביום 28.11.11 הודיעה המשיבה על חדילה מגבייה (להלן: "הודעת החדילה"). המשיבה תמכה את הודעתה בתצהיר של גזבר המועצה, מר ישראל שטרסברג.

ביום 15.12.11 דנתי בהודעת החדילה וקבעתי כי :

"נוכח הפעולות אותן נקטה המשיבה - הצהרתו של גזבר המשיבה כי המועצה מחקה את יתרות החוב בגין אגרת השמירה שנוצרו עד ליום 4.4.11, זיכוי התושבים ששילמו אגרת שמירה בגין התקופה שעד ליום 4.4.11 לאחר המועד הקובע המקורי (14.9.11) (ר' סעיפים 2 - 3 לתצהיר הגזבר) - בהתאם לסמכותי לפי סעיף 9(ב) בחוק, אני מקבלת את הודעת החדילה ודוחה את בקשת האישור".

הוריתי לצדדים להגיש טיעוניהם לעניין שכר התובעים ובא הכוח המייצג, לפי סעיף 9(ג) בחוק.

תמצית טענות המבקשים לעניין הגמול והשכר טרחה –

שיקולי תשומה, טרחה וסיכון - המבקשים העלו טענה שטרם נדונה בבתי המשפט בסוגיית הודעות החדילה, אשר הייתה מנוגדת לפרקטיקה הנהוגה ואף היוותה "טעם מיוחד" להארכת המועד הקובע שבסעיף 9 בחוק (להלן: "הטענה החדשה"); המבקשים נטלו על עצמם סיכון גבוה ויוצא דופן, המשיבה ביקשה להטיל עליהם הוצאות משפט כבדות; הגשת הבקשה לאחר פרסום הוראת השעה הצריכה השקעת עבודה רבה עד למסקנה כי בפסקי דין קודמים התעלמו מהליכי גביית יתרות חוב בגין אגרות לא חוקיות. ב"כ המבקשים השקיעו למעלה מ-40 שעות עורכי דין ו-60 שעות מתמחה בעניין זה.

שיקולי התפוקה לחברי הקבוצה - התועלת שהביאה הגשת בקשת האישור לחברי הקבוצה היא 3,502,749 ₪ על פי פרסומי המשיבה (נספח יב' לבקשת האישור). לאחר הודעת החדילה ביטלה המשיבה יתרות חוב ל-201 נישומים שסכומן נע בין 10 ₪ ל-10,000 ₪ וחדלה מהליכים משפטיים ומנהליים שנקטה נגד חלק מהנישומים בעקבות הבקשה; המשיבה לא סתרה את הטענה כי קרן השמירה מימנה מטרות שאמורות להיות ממומנות מכספי הארנונה; התושבים יכולים לתבוע בתביעות השבה אישיות בגין 7 שנים אחורה; אמנם הוראת השעה "הכשירה" את הגבייה החל מיום הפרסום ולהבא, אולם בבקשת האישור נטען כי תעריפי הגבייה עלו על התעריפים המותרים בחוק העזר עקב הצמדת הסכומים שלא כדין וניתן להסיק כי המשיבה הודיעה גם על חדילה לעניין זה, שכן לא טענה נגד טענות אלה. גביית היתר בגין רכיב זה בנפרד היא 20.8% מסך הגבייה, היינו 728,416 ₪; הגמול מהווה 5% מהתועלת ושכר הטרחה מהווה 10% מהתועלת לחברי הקבוצה.

התועלת הציבורית - החלטת בית המשפט מיום 13.11.11 מהווה החלטה תקדימית הסותרת את הפרקטיקה הארצית הנהוגה בתחום הודעות חדילה. טענת "שמיטת החובות" הועלתה לראשונה, כפי שציין בית המשפט, לראשונה בהליך זה. בעקבות ההחלטה מיישמות רשויות בכל הארץ בהודעות החדילה את עניין שמיטת החובות וביטול הליכי גבייה מינהליים ומשפטיים בגין הגבייה הלא חוקית.

המבקשים מבקשים כי ייפסק לכל אחד מהמבקשים גמול בסך של 175,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד לבא כוח המייצג בסך 350,000 ₪.

תמצית טענות המשיבה לעניין הגמול והשכר טרחה -

בקשת האישור אינה הגורם היעיל לחדילה אלא התיקון לחוק. מהמועד בו תוקון החוק לא היה מקום להגשת בקשת האישור. הבקשה הוגשה לאחר התיקון. במקרים דומים נפסק כי אין לפסוק גמול למבקשים ושכר טרחה לב"כ המייצג; גביית האגרה נמשכת מצב הקבוצה לא השתנה. בקשת האישור לא הביאה תועלת לחברי הקבוצה, החדילה מגביית יתרת חובות של תושבים שלא שילמו אגרה אינה מועילה לקבוצה שכן הם אינם נמנים עליה; לא חל שינוי באפשרות להגיש תביעות אישיות - בקשת האישור והחדילה אינן בסיס להגשת תביעות אישיות אף שאינן מונעות הגשתן, המשיבה יכולה במסגרת תביעה פרטנית להוכיח את חוקיות הגבייה. עדיין קיים העדר כדאיות כלכלית בהגשת תביעות אישיות ; בניגוד לטענת המבקשים, חוק העזר קובע מנגנון הצמדה לאגרה (סעיף 5 לחוק העזר, נספח לטענות המשיבה). המשיבה לא הודיעה על חדילה בעניין זה. בהודעת החדילה הודיעה המשיבה כי חדילתה היא בכך שמ-4.4.11 היא גובה את האגרה מכח הוראת השעה.

קבלת הטענה החדשה של המבקשים אינה מקנה זכות לשכר - החוק לא נועד לקדם מחיקת חובות ותובענה ייצוגית אינה הכלי המתאים לתבוע מחיקת חובות כסעד יחיד; לא הוצגה בתובענה הייצוגית עצמה תועלת ציבורית.

שיקולי תשומה - בקשת האישור מהווה חזרה על בקשות אישור רבות אחרות שהוגשו וב"כ המייצג הגיש קודם להגשת בקשת האישור ובמקביל להגשתה, שלוש בקשות אישור דומות; היקף השעות הנטען אינו סביר, לא הובאו תחשיב או ראיה להוכחה, לא נדרה הגשת חוות דעת מומחה ונוכח הודעת החדילה מדובר בהליך קצר; הגשת בקשת האישור לאחר התיקון החוק ראוי שתביא לחיוב המבקשים בהוצאות - בבקשת האישור לא צוין התיקון לחוק והטענה החדשה עלתה רק כשהתברר שכלל לא היה מקום להגיש את בקשת האישור; לא הייתה פנייה מוקדמת לרשות; אין לפסוק גמול למבקשים - המבקשת 1 אינה יכולה לשמש תובעת ייצוגית המבקשת השבה הואיל והיו לה במועד הגשת בקשת האישור חובות למשיבה בגין אגרת שמירה. המבקש 2 צורף לאחר הגשת בקשת האישור ולכן ברי כי לא תרם מזמנו ומרצו.

שיקולים נוספים - יש לנקוט משנה זהירות בפסיקת סכומים שישולמו מהקופה הציבורית של רשות מקומית קטנה המונה כ-20,000 תושבים, בכספים נעשה שימוש למטרה ראויה ולא הייתה התעשרות של המשיבה. הציבור שיישא בתשלומי הגמול ושכר הטרחה אינו הציבור שנהנה.

לחילופין - מדובר בסכומים מוגזמים. סך של 700,000 ₪ הוא סכום שגדול פי 12 מסך החובות שנמחקו לרבות הישנים והמסופקים/אבודים. הסעד שהתבקש כלל לא התקבל ואין לפסוק 10% מהסכום שנתבע, לכל היותר נהוג לפסוק 10% מסכום ההשבה בפועל. הסכום שנתבע לא הוכח, גם לא פורט מהו הסכום ששימש לטענת המבקשים שלא למטרה שנקבעה בחוק העזר. הפער העצום בין הסכום הנתבע (כ-3.5 מיליון ₪) לבין התועלת שהושגה (מחיקת חובות, להבדיל מהשבה, בסך כ-58 אלף ₪, מתוכם כ-28 אלף חובות אבודים/מסופקים) מצדיק צמצום הגמול ושכר הטרחה עד כדי שלילתם. מחיקת החובות נעשתה רק משיקולי כדאיות כלכלית ויעילות נוכח עלויות ניהול ההליך אל מול עלות החובות שנמחקו. גמול ושכר טרחה נפסקו במקרים בודדים של חדילה בעקבות שינוי מצב חוקי בנוגע לאגרות שמירה, זאת כאשר בקשות האישור קדמו לשינוי החקיקתי וגם אז בסכומים הנמוכים פי 14, 35 או 37 מהמבוקש בענייננו.