אדרי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 4.7.11, ע"י השופט יעקב בכר, בתיק תת"ע 325-06-11. המערער הורשע בהעדרו ונדון לתשלום קנס בסך 1,200 ₪.

הרקע להגשת כתב האישום, אירוע שהתרחש ביום 25.11.10, בשעה 10:30, בכביש 4, עת נהג המערער ברכב והשתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית ובכך ביצע עבירה בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, כך נטען בכתב האישום.

בעקבות רישום הדו"ח ביקש המערער להשפט וע"כ נשלח אליו כתב אישום וזימון לדיון ליום 4.7.11.

המערער לא התייצב במועד הדיון וע"כ דן אותו בית משפט קמא בהעדרו.

המערער לא ביקש מבימ"ש קמא ביטול פסק הדין, חרף זאת הגיש הערעור שבפני.

המערער טוען כי הוא לא קיבל את הזימון ולכן לא התייצב לדיון ולא יכל לדעת על מועד הדיון שנקבע.

המערער כופר בנטען בכתב האישום ומן הראוי לתת לו את יומו בבית המשפט.

המערער מודה כי הוא קבל את פסק הדין על נספחיו באמצעות הדואר.

לדעת ב"כ המערער יש לתת למרשו את ההזדמנות להוכיח את חפותו ולתת לו את יומו בבית המשפט וכי השארת התוצאה המשפטית על כנה עלולה להביא לעוות דין, בכך שמי שטוען לחפות ישאר מורשע בעבירה שלטענתו לא ביצע.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור.

המשיבה הוסיפה וטענה כי אין כל סיבה שמצדיקה קבלת הערעור וביטול פסק הדין שניתן בהעדר. המערער אינו יכול להלין על איש משלא דרש את דבר הדואר, מלבד על עצמו. הפסיקה בענין זה די ברורה ולכן יש לדחות את הערעור.

לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית משפט קמא, באישור המסירה ממנו עולה כי המערער לא דרש את ההזמנה לדיון שנקבע ליום 4.7.11, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

כלל ידוע כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדר להראות קיומה של עילה אחת משתי עילות. האחת קיומו של הצדק או הסבר סביר להיעדרות מהדיון והשניה קיומו של חשש ממשי לעוות דין - לעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.12.09); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28.7.09); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.2.2004); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.10.03) ורע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.6.03).

כאמור, בעניינו של המערער לא מצאתי כי מתקיימת אחת מהעילות הנ"ל.

המערער זומן כדין, אך בחר שלא לדרוש את ההזמנה ולכן לא התייצב במועד הדיון ובנסיבות אלה אין לו להלין אלא על עצמו.

בחנתי את העילה השניה, החשש לקיומו של עוות דין ולא מצאתי כי המערער הניח תשתית עובדתית ראויה להוכחת קיומה של עילה זו.

על כן, אני מחליט לדחות את הערעור. על המערער לשלם את הקנס, במידה וטרם שילמו.

התשלום יהיה ב- 3 תשלומים שווים, כאשר התשלום הראשון יהיה ביום 1/12/11 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסה"ד בדואר, עם אישור מסירה.