אדרי נ' חדד

פסק דין

1. התובע והנתבע היו ידידים.

התובע טוען כי בנובמבר 2007 בוצעה ביניהם החלפה של כלי רכב: התובע מסר לנתבע רכב שלו, תוצרת שברולט, מדגם "קורסיקה" (להלן: רכב הקורסיקה), והנתבע מסר לתובע רכב שלו, תוצרת שברולט, מדגם "ספארי" (להלן: רכב הספארי).

התובע טוען כי לא היה ניתן להשלים את עסקת ההחלפה של כלי הרכב, כיוון שעל רכב הספארי רבצו עיקולים, והנתבע לא הסירם. על כן בוטלה עסקת ההחלפה, והתובע החזיר את רכב הספארי לנתבע, אך הנתבע מצידו לא החזיר לתובע את רכב הקורסיקה אלא מכר אותו לאחר ולא העביר לידי התובע את התמורה.

בתביעה דנן תבע התובע החזר של 15,000 ₪, ערך רכב הקורסיקה בעת העסקה הנטענת, בתוספת הוצאות שונות.

2.הנתבע טוען כי לא נערכה כלל עסקה של החלפת כלי הרכב, כטענת התובע, וכי הוא לא לקח את רכב הקורסיקה לרשותו.

הנתבע טוען כי המנוע של רכב הקורסיקה לא פעל, ולא ניתן היה כלל לנסוע בו. הנתבע טוען כי רכב הקורסיקה חנה במשך כל הזמן הרלבנטי ליד ביתו של התובע, כשהוא מושבת למעשה, והוא (הנתבע) כלל לא לקח אותו לרשותו.

הנתבע טוען כי התובע לקח ממנו את רכב הספארי בהשאלה, בהיותם ידידים. לדבריו, התובע ביקש את הרכב לשבוע, אך בפועל השתמש בו במשך כחודש ללא תמורה. כשביקש הנתבע מהתובע להחזיר לו את רכב הספארי, ביקש ממנו מנגד התובע כי ימצא קונה לרכב הקורסיקה המושבת, שחנה ליד ביתו. הנתבע חפץ לסייע לתובע, בהיותו ידידו, ומצא קונים לרכב הקורסיקה: אב ובן בשם טוני וארמנדו רוזן. הנתבע טוען כי פעולתו הצטמצמה ליצירת הקשר בין הקונים הללו לבין התובע. הנתבע מוסיף וטוען כי לאחר סיכום בין ה"ה רוזן לבין התובע, דאגו הקונים לגרור את רכב הקורסיקה למוסך בתל-אביב, שם שהה הרכב תקופה ממושכת. לאחר מכן הוציא התובע את הרכב מהמוסך והחנה אותו ברח' רבי עקיבא בנתניה, ומשם נעלם הרכב כעבור זמן מה. הנתבע טוען כי אין מוטלת עליו כל אחריות להשתלשלות דברים זו.

3.התובע אישר בעדותו (בעמ' 2 לפר') את טענות הנתבע, כי המנוע של רכב הקורסיקה לא פעל, וכי הרכב חנה כל העת ליד ביתו-שלו. היינו: התובע אישר את מצבו של רכב הקורסיקה, וכי הנתבע לא נסע בו.

עוד יש לציין כי על פי טופס משרד התחבורה "פרטים על רכב", לגבי רכב הקורסיקה, אשר צורף לכתבי הטענות של שני הצדדים – אין מחלוקת כי רכב הקורסיקה היה מעוקל.

לתובע לא היה הסבר ענייני: כיצד יכול היה הנתבע למכור את רכב הקורסיקה, כאשר על פי רישומי משרד התחבורה רבץ עליו עיקול.

עוד שאלתי את התובע: לנוכח אישורו כי לא ניתן היה לנסוע ברכב הקורסיקה, כיוון שמנועו לא פעל; וכן – אישורו לכך שהרכב חנה כל העת ליד ביתו-שלו; אזי מדוע הוא טוען שהנתבע הוא שלקח את הרכב לרשותו ומכר אותו.

על כך השיב התובע כי מפתחות רכב הקורסיקה ורישיונו היו ברשות הנתבע, אך הנתבע כפר בכך בתוקף: "לא נכון. המפתחות והרישיון היו בביתך, ואתה עצמך ירדת איתם ופרקת ציוד מהקורסיקה ומסרת את המפתחות לגרריסט שהביאו טוני וארמנדו" (בעמ' 3 לפר'). התובע מצידו כפר בדברים אלה וטען כי אינו מכיר כלל את טוני וארמנדו האמורים. התובע טען כי גירסתו של הנתבע, כאילו הביא אליו את שני הקונים הללו, וכאילו הם הסדירו, על דעתו של התובע, את גרירת רכב הקורסיקה למוסך בתל-אביב – היא גירסת בדים.

4.הדיון נדחה להמשך, לאחר שהנתבע ביקש לזמן לעדות מטעמו את טוני וארמנדו, ואף את מר הרוש, בעל גרר "אמיר", אשר לטענת הנתבע הוזמן על ידי התובע לגרור את רכב הקורסיקה מהמוסך בתל-אביב בחזרה לנתניה.

מאז הדיון הראשון בתיק, ביום 1.9.09, ועד הדיון השני, אשר מסיבות שונות נדחה מספר פעמים והתקיים ביום 28.4.11, לא עשה הנתבע דבר על מנת לזמן את עדיו, על אף ההוראות המפורטות שניתנו בעניין זה בהחלטה מיום 1.9.09.

ביום 19.4.10 הגיש הנתבע בקשה לדחות את מועד הדיון, שהיה קבוע אז ליום 20.5.10, מהטעם כי הוא סובל מבעייה רפואית-לבבית, ונותח ביום 1.1.10. הבקשה הוגשה, כאמור, כשלושה וחצי חודשים לאחר הניתוח, ובפועל חלפה עד מועד הדיון הבא תקופה נוספת בת קרוב לשנה (בשל שהותי בשבתון והעומס ביומן ביהמ"ש). הנתבע לא הראה הצדקה למחדלו המוחלט לפעול לזימון העדים, לאורך כל הזמן האמור. הנתבע אפילו לא המציא לביהמ"ש את כתובתם של הקונים הנטענים, ואף לא את כתובתו של מר הרוש, בעל גרר "אמיר".

בדיון ביום 28.4.11 ויתר הנתבע על זימונם של ה"ה רוזן, ומן הסתם גם על זימונו של מר הרוש, כיוון שלא חזר על בקשתו בעניינו. חלף זאת ביקש הנתבע לדחות שוב את המשך הדיון על מנת לזמן עד אחר: את בעל המוסך בתל-אביב, שאליו נגרר רכב הקורסיקה.

קיבלתי את התנגדותו של התובע לדחייה נוספת של הדיון (החלטתי בעמ' 6 – 7 לפר'), ובהתאם לכך ניתן פסק הדין על פי החומר שבכתבי הטענות ועדויות הצדדים בדיון הראשון.

5.הנתבע לא נקט אמנם בצעדים הדרושים לשם אימות גירסתו באמצעות העדים שביקש לזמן.

אולם כידוע – נטל ההוכחה הוא על התובע. לפיכך יש לבחון: האם התובע הוכיח כנדרש את תביעתו.