אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.תביעתו של התובע לתשלום קצבת נכות כללית נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, על פי הוראות סעיף 196 (א) ו-(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

טענות התובע

2.לטענת התובע, במעמד הדיון אשר התקיים בבית הדין לעבודה הודיעה ב"כ המוסד לביטוח לאומי עו"ד גדקר-אהרוני, כי למערער אושרה דרגת נכות של 100% מיום 1/4/10, וכי הסיבה שהתובע לא קיבל הכספים קשורה ככל הנראה בעובדה שהוגש ערעור והתיק נמצא במחלקה המשפטית.

3.זאת ועוד, על פי תעודות רפואיות אשר המציא התובע, הרי שהתובע נעדר מעבודתו החל מיום 1/1/10 ועד ליום 31/3/10 מפאת מחלתו. מאישורים אלה עולה כי אין חולק כי בתקופה זו התובע היה במצב של 100% אי כושר וכלל אין ספק כי היה זכאי לקצבת נכות.

4.בניגוד לטענת המוסד לביטוח לאומי כי התובע היה זכאי לקצבת זקנה החל מיום 1/4/10, הרי שבאישור אשר נשלח לתובע על ידי המל"ל נקבע כי התובע היה זכאי לקצבת זקנה החל מחודש 3/10 ולא מחודש 4/10.

5.הכרה בעובדה כי התובע היה זכאי לקצבת נכות כללית טרם פרישתו לגמלאות, ובטרם הכרה בו כזכאי לקצבת זקנה, הייתה מאפשרת לתובע בחירה בין שתי הקצבאות, ובמקרה דנן היה זכאי לתוספת של מאות שקלים לקצבתו, תוספת המגיעה לתובע לפי כל דין.

טענות הנתבע

6.סעיף 196 (ב) לחוק, קובע מפורשות כי הזכאות לגמלת נכות כללית תחול בתום 90 ימים מן התאריך הקובע. אשר על כן הן הנתבע והן בית הדין אינם רשאים ליתן גמלה מקום שהזכאות נשללה מפורשות בהוראות החוק.

7.חוק דמי מחלה התשל"ו – 1976, מעניק לעובד זכות לקבל ממעסיקו דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. אין להכיר בתביעה לנכות כללית בגין המועדים בהם התובע שהה בתקופת מחלה, שהרי התשלום בגין תקופת המחלה שולם לו על ידי המעסיק ובמקרה שהמבוטח מקבל דמי מחלה יתחיל תשלום הקצבה במועד מאוחר מ-90 הימים הנ"ל, בעת שמסתיים התשלום מהקופה או דמי המחלה.

8.מתעודת עובד הציבור שהוגשה לבית הדין (נ/1), עולה כי התובע הגיש תביעה לנכות כללית ביום 25/1/09. בהתאם לכך, נקבעו לתובע 100% נכות זמנית לתקופה שבין ה-1/9/08 ועד ליום 31/8/09.

באשר לתקופה הנ"ל, הציג התובע אישור מהמעסיק המעיד על כך שקיבל דמי מחלה בהתאם לחוק דמי מחלה ולפיכך, לא השתלמה לתובע קצבת נכות כללית בתקופה הנ"ל, בהתאם להוראות סעיף 196 (ב) לחוק.

ביום 3/2/10, נבדקה המשך זכאותו של התובע לקצבת נכות כללית. בהמשך לבדיקה זו, נקבעו לתובע 44% נכות יציבה החל מיום 1/9/09. התובע שב לעבודתו ביום 16/3/09, ואולם, לא חל צמצום בהכנסותיו בשיעור של 50% לפחות, לכן לא שולמה לו קצבת הנכות, זאת בהתאם לסעיף 195 לחוק.

בהתאם להצהרת המעסיק מיום 10/1/10, התובע נעדר עקב מחלתו מיום 14/10/09 ועד ליום 31/3/10, יום פרישתו לגמלאות, ובגין תקופה זו שולמו עבורו דמי מחלה על ידי המעסיק.

החל מחודש 3/10, עבר התובע לגיל זקנה, ובהתאם לסעיף 195 לחוק, לא השתלמה לתובע קצבת נכות כללית.

דיון והכרעה

9.סעיף 195 (2) לחוק הביטוח לאומי קובע הגדרת "נכה" כך:

"נכה" – מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיימים בו כל אלה:

(2)אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד, או שכושרו להשתכר כאמור צוצמם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר (לאי-כושר או להפחתת הכושר כאמור עיקרה בחוק זה – אי כושר להשתכר); לעניין פרק זה יראו כנכה גם מי שהיה עובד קטין בתכוף לפני שנגרם לו אי-הכושר להשתכר."

10.סעיף 196 (ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע את תנאי הזכאות לקצבת נכות כך: