אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

פתח דבר

ביום 04/01/2010 הגיש מר אדרי אלדד (להלן: "התובע") כתב תביעה לפיצויו בגין עוגמת נפש, באשר כסף שהגיע לו מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע" או "המל"ל") הועבר בטעות לחשבון אחר מזה שהצהיר על קיומו, דבר אשר הסב לו עגמת נפש וטרחה רבה.

ב. טענות הצדדים

טענות התובע

לטענת התובע, בחודש יולי 2009 יצא לשירות מילואים בן 23 ימים, בגינם מגיעים לו כספים מהנתבעת. לטענתו, הודע לו כי הכספים הועברו לחשבונו, חשבון אשר את פרטיו מסר התובע בטופס שנדרש למלא ע"י הנתבעת ומבדיקה שערך הסתבר שהכסף הועבר לחשבון אחר שלו, ללא ידיעתו והסכמתו, כאשר חשבון זה מעוקל (להלן: "החשבון האחר").

התובע פנה למשרדי הנתבעת, שם לטענתו נאמר לו כי ההפקדה נעשתה בטעות לחשבון האחר, וכי בעוד כמה ימים הכסף יועבר לחשבון אליו הורה לנתבעת להפקיד את הכספים בהתאם לטפסים שמילא. למרות זאת הכסף עוקל ולא הושב לידי התובע, אשר כאמור תובע פיצוי בגין טרטור ועוגמת נפש בסך 25,000 ₪.

טענות הנתבעת

בכתב הגנתה כפי שהגישה הנתבעת ביום 24/01/2010 לא הוכחש כי התובע זכאי לתגמולי מילואים, אך נטען כי החשבון אליו הועברו כספי התמלוגים הוא החשבון המעודכן במערכת הנתבע, חשבון אשר בבעלות התובע, שפנה למשרדי הנתבע לאחר שכספי התמלוגים הועברו זה מכבר לחשבונו המעוקל, כאשר ממילא טען התובע בכתב תביעתו כי לשם כך נועדו הכספים. כמו כן, נטען ע"י הנתבע כי הסכומים להם עותר התובע מוגזמים ומנופחים.

ג. דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את אשר בפיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שיפורט להלן.

מקובלת עליי טענת הנתבע, לפיה התובע הפריז בסכום לו עותר, אך אינני סבורה כי תביעתו אינה מוצדקת כלל, אומנם התובע לא צרף לכתב תביעתו את המסמכים והראיות הדרושים להוכחת התביעה, אם כי בדיון ההוכחות אשר התקיים בפניי ביום 23/07/2011 ציין התובע שביקש להפקיד את כספי התמלוגים לחשבון אחר מזה שהופקדו בסופו של יום.

לטעמי, זכותו של אדם שיעשה בקניינו כרצונו, וכל עוד לא הופקדו כספי התמלוגים לחשבון המעוקל, הרי שכספים אלו, חרף כי אינם ברשותו של התובע, הם עדיין קניינו ולו זכות עליהם. התרשמתי כי התובע הביע רצונו כי כספי התמלוגים יופקדו בחשבון מסוים, אשר את פרטיו מסר בטפסים שמילא, אך בשל טעות אנוש ובשל העדר עדכון במערכת הנתבע, הכספים הופקדו בחשבונו האחר של התובע, שהינו מעוקל.

חיזוק לאמור לעיל, מצאתי גם בדברי נציגת הנתבע, הגב' מנחם ולפיהם: "נכון שבשל טעות אנוש העברנו את הכסף לחשבון אחר"... ובהמשך דבריה הוסיפה: "הכסף הועבר לחשבונו של התובע, נכון שלא למספר חשבון שהתובע מסר בטופס אבל הוא לא הועבר לחשבון של אדם אחר" (ראה דברי נציגת הנתבע, בעמ' 2, לפרוטוקול הדיון מיום 23/07/2011).

מדברים אלו אני למדה כי אכן הנתבע נתבקש להעביר את כספי התמלוגים המגיעים לתובע, לחשבון אחר מזה שהכספים הופקדו בו בטעות.

ואולם, התובע עותר לסעד של פיצוי בסך 25,000 ₪- סכום מופרז אשר יש בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של התובע ועל ניסיון התעשרות שלא כדין מצד התובע על חשבון הנתבע.

התובע לא צרף לכתב התביעה כל מסמך המעיד על נזקו הממוני, עובר ליציאותיו המרובות, נסיעותיו וכיו"ב אל מענו של הנתבע, כפי הנטען על ידו אלא נקב בסכום מופרך ומופרז כאמור, אשר ברי כי אין בו כדי לפצות את התובע בלבד על נזקו, אלא הרבה מעבר לכך.

ראה לעניין זה פסיקת בית משפט המחוזי בתל-אביב בת.א 1661/02 גדי מדינה נ' חסיה קריצמן (פורסם בנבו), בה נקבע כי:

"הפיצוי בגין עוגמת הנפש ניתן במקרים קיצוניים וזאת כאשר עולה מחומר הראיות כי אומנם מדובר בנזק ממשי שיש לפסוק בגינו פיצוי".

לטעמי, התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח נזקו, וביקש לפסוק לו סכום על פי אומדנו הסובייקטיבי והערכתו שלו. אלא שהכלי של הערכה ואומדנה, מאפשר לביהמ"ש, ולא לתובע, לפסוק פיצוי לניזוק, כאשר בלתי אפשרי להוכיח את שיעור הנזק. בענייננו, יכול היה התובע להוכיח נזקיו ע"י הגשת מסמכים רלוונטיים והפנייה אליהם, כדוגמת הוצאות נסיעות, תיעוד מועדים ומספר הפעמים בהן פנה למשרדי הנתבע, משלא עשה כן התובע, לא אוכל לפסוק כל סכום לזכותו. מעבר לכך, ראוי לציין כי הכספים הופקדו לחשבון התובע, ולא לחשבונו של אדם אחר.