אדרי נ' הוט

פסק דין

המבקש הגיש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות נגד המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") ונגד מנכ"לה, המשיב מס' 2, לתשלום סך של 30,100 ₪ לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב התנהלותה של המשיבה בכך שהמוקדנים של המשיבה התעמרו בו, לא ענו לשיחותיו הטלפוניות, לא החזירו לו כספים ששילם ביתר וגרמו לו לעוגמת נפש רבה שהביאה להתדרדרות במצב בריאותו.

בית משפט קמא (השופט עודד מאור) שמע את המבקש אשר העיד בפניו ומעדותו עלה כי הוא סייע בידי דייר המתגורר בבית אותו מנהל המבקש ומסר את פרטי כרטיס האשראי הפרטי שלו עבור הדייר. חרף זאת, המשיכה המשיבה לחייב את כרטיסי האשראי של המבקש. המבקש פנה פעמים מספר למשיבה, הגם שלא ניהל רישום שיחות, המתין זמן רב עד שנענה טלפונית, דבר שגרם לו לבזבוז זמן, הוצאות טלפון ועוגמת נפש, שגרמו להחמרה במצבו הבריאותי. לביסוס טענתו זו, הציג בפני בית משפט קמא אישור כי עבר צנתור.

בית משפט קמא דחה את התביעה ככל שהיא נוגעת למשיב מס' 2, באשר הטענות שהועלו בתביעה לא התייחסו אליו כלל.

לגבי המשיבה, קיבל בית משפט קמא את טענתה, כי בשל תקלה טכנית חוייב חשבונו של המבקש ביתר, אך הוא זוכה בסכומים אלה.

באשר להתדרדרות במצבו הבריאותי, קבע השופט קמא, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח את הקשר הסיבתי שבין ההתדרדרות במצבו הבריאותי לבין התנהגותה של המשיבה.

השופט קמא קיבל את טענתו של המבקש כי נאלץ לפנות פעמים רבות למשיבה עד אשר החזירה לו את הסכום בו חוייב בטעות, ועל כן פסק לטובתו פיצוי בגין נזק כללי בסך 500 ₪.

על פסק דין זה הוגשה הבר"ע שבפני.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, על נספחיהם, ושמעתי את טיעוני הצדדים, אני מחליטה לדחות את הבר"ע.

"רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמוד 853).

אין למצוא כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא. בפני בית משפט קמא לא היתה כל ראיה באשר לקשר הסיבתי שבין מצבו של המבקש והנזק הבריאותי שנגרם לו. המבקש התייחס בטיעוניו בפני לנספח 15 לתגובת המשיבה אשר הוצג גם בפני בית משפט קמא, כדי להוכיח את ההתדרדרות במצבו הבריאותי. ממסמך זה עולה, כי קיימת התדרדרות במצבו הבריאותי של המבקש. ברם, לא ניתן להסיק ממנו מהם גורמי ההתדרדרות. לא למותר להוסיף, כי את הקשר הסיבתי ניתן היה להוכיח אך ורק באמצעות חוות דעת של רופא, ערוכה כדבעי, ואין מסמך זה בגדר חוות דעת כזו. חוות דעת לא היתה מונחת בפני בית משפט קמא ועל כן בדין דחה את טענת המבקש בדבר אי הוכחת קשר סיבתי בין מצבו הרפואי להתנהגותה של המשיבה.

המבקש הוסיף וטען כי המשיבה חייבה אותו בסכום של כ-20,000 ₪ אשר לא הוחזר לו. מעיון במסמכים שבאו בפני, לא מצאתי כי סכום זה נתבע בתביעה שהתבררה בפני בית משפט קמא.

מנספח 3 לכתב ההגנה שהגישה המשיבה, עולה, כי כל הסכומים שחויב בהם המבקש שלא כדין, הוחזרו לו.

ב"כ המשיבה טענה בפני כי סכום זה הינו בגין חיובים עבור שירותי טלוויזיה, בעוד שהתביעה התייחסה לחיובים שנגבו ממנו עבור שירותי אינטרנט וטלפון. אם אמנם כך הם פני הדברים, מובן שפתוחה הדרך בפני המבקש לפנות בדרישה אל המשיבה, וזאת כמובן מבלי להביע כל עמדה לגבי צדקת טענותיו, אולם אין להעלות בפני ערכאת הערעור טענה או תביעה שלא באו בפני בית משפט קמא.

אשר על כן, אני דוחה את הבר"ע ומחייבת את המבקש בתשלום הוצאות הבר"ע ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. סכום זה יועבר למשיבה מתוך הפיקדון שהופקד ע"י המבקש.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"א, 12 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין. למבקש על פי הכתובת: ת.ד. 407 כפר סבא, מיקוד 44103; למשיבה על פי כתובת באת כוחה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: