אדרי נ' דביר ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו מ.ר. 12-576-10 (להלן: "רכב התובע"), כתוצאה מפגיעה בחלקו האחורי של הרכב, שנגרמה, כך עפ"י הנטען, עקב נהיגה רשלנית של הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת").

2.על פי כתב התביעה, ביום 30.10.10 חנה רכבו של התובע באחד מרחובות חדרה, כאשר הנתבעת אשר נהגה ברכב אחר מ.ר. 23-947-60 (להלן: "רכב הנתבעת") ניסתה להחנות את רכבה ותוך כדי כך פגעה בחלקו האחורי של רכב הנתבע. לפיכך, עותר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בסך 5,139 ₪ המורכב מסך 4,513 ₪, עלות תיקון הנזק על פי חוות דעתו של השמאי ומסכום נוסף ע"ס 626 ₪ עלות חוות דעתו של השמאי.

3.בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי החנתה את רכבה בזהירות ובמהירות נסיעה "איטית עד אפסית" ומשסיימה להחנות את רכבה, טען התובע, לפתע, כי רכבו נפגע מרכב הנתבעת. לטענת הנתבעת, היא לא פגעה ברכבו של התובע מאחר ומהירות נסיעתה היתה איטית.

4.הנתבעת מס' 2 הגישה כתב הגנה בגדרו טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה מאחר והיא אינה חברת ביטוח, כי אם "בעלת תיק ביטוח בחברת כלל הנקרא "כפר ויתקין" לכן כל הפוליסות יוצאות ע"ש כפר ויתקין ושם המבוטח".

5.התובע הגיש תמונה, ת/1, המתעדת מגע בין החלק הקדמי של רכב הנתבעת לחלק האחורי של רכב התובע ואשר צולמה בעת האירוע הנטען. מאידך, הגישה הנתבעת שתי תמונות שצולמו ע"י אביה (נ/1-נ/2) המתארות את החלק האחורי של רכב התובע ביום התאונה ואשר מהן מבקשת הנתבעת להסיק, כי לא נגרם כל נזק לרכב התובע.

6.בפניי העידו התובע, הנתבעת ועדת התביעה, הגב' קרן בן שמואל, חברתם של התובע ורעיתו, שלטענתה שהתה במקום בעת התרחשות התאונה.

7.לאחר ששמעתי את דברי העדים שהעידו בפניי, באתי למסקנה כי דינה של התביעה דחייה; ולהלן אנמק מסקנתי זו.

8.התובע צרף תמונה אשר מתארת את המגע בין שני הרכבים (ראו ת/1); אולם, למרות שהתובע ידע, למן הרגע הראשון, כי הנתבעת טוענת כי לא נגרם נזק לרכבו (וזו הסיבה שגרמה לו לצלם את התמונה ת/1) הוא לא הגיש כל תמונה אחרת המתארת את הנזק שנגרם לרכבו, למרות שיכל לתעד את הנזק שנגרם, על נקלה.

9.בנוסף, משום מה, לחוות דעתו של השמאי שצורפה לכתב התביעה לא צורפו תמונות, כנהוג, אשר מתעדות את הנזק שנגרם לרכבו של התובע. התובע אף לא צירף לכתב תביעתו ולא הגיש במהלך הדיון קבלה או חשבונית המוכיחות תשלום בגין תיקון הנזק שנגרם והסתפק בטענה כי התמונות והקבלות מצויות בידי סוכן הביטוח.

10.ואם לא די בכך, במהלך עדותו התייחס התובע לטענת הנתבעת להעדר נזק והתובע, שכאמור לא הביא כל ראיה המתעדת את הנזק שנגרם לרכבו, לא פרט מהו הנזק שנגרם לו והעיד "הנזק הוא מזה שהרכב של הנתבעת נגע ברכב וזה מספיק. אותי זה מספק" (עדותו של התובע בעמוד 2 שורות 9-10 לפרוטוקול).

11.האמור לעיל, במצטבר, מוכיח כי לרכבו של התובע לא נגרם כל נזק.

12.אף עדותה של העדה קרן בן שמואל מטעם התובע, נעדרת כל משקל ראייתי; וזאת, מאחר ולדברי העדה נגרם שבר במגן האחורי של רכב התובע, (ראו עדותה של העדה בעמוד 3 שורות 25-27 לפרוטוקול), עובדה שהתובע לא טען לה. שבר זה לא נראה בתמונות שצירפו הצדדים. בנוסף, העדה הנ"ל העידה כי הנזק שנגרם לרכבו של התובע "היה בצד ימין" (עמוד 4 לפרוטוקול שורה 5), כאשר עיון בתמונה ת/1 המתארת את המגע בין שני הרכבים, מעלה כי המגע היה בחלק האמצעי – שמאלי של המגן האחורי ברכב הנתבעת.

13.לאור האמור לעיל, ומשלא הוכיח התובע, ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, קיומו של נזק לרכבו, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים.

14.בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

15.לכל אחד מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, וזאת תוך 15 יום מיום קבלת פסק דיני זה.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: