אדרי נ' בנק מזרחי טפחות בעמ

פסק דין

הצדדים לתביעה, העובדות הצריכות לה וטענות הצדדים

1. מונחת בפני המרצת פתיחה שהוגשה ע"י מר אילן אדרי (להלן: "המבקש") כנגד בנק המזרחי (להלן: "המשיב"/"הבנק") במסגרתה טוען הוא טענה עיקרית ולפיה לא חתם על מסמך הערבות וכי החתימות הנחזות כשלו אינן חתימותיו, על כן מבקש כי ביהמ"ש יצהיר:

כי החתימה הנחזית להיות חתימת המבקש כערב על גבי הסכם הלוואה מיום 4.11.2001 איננה חתימתו.

כי המבקש אינו ולא היה מעולם ערב להתחייבויות מכח ההסכם המצורף כנספח ו' להמרצת הפתיחה.

כפועל יוצא לאמור לעיל, מבוקש למחוק את המבקש מרשימת החייבים בתיק הוצל"פ מס' 01-58342-01-2 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

לקבוע כי ההליכים שננקטו נגד המבקש בתיק ההוצל"פ ננקטו שלא כדין ועל כן מבוטלים.

2. המדובר בשתי הלוואות שנטל מר ליאון בן גידה ז"ל (להלן: "המנוח") מהמשיב. את ההלוואה הראשונה בסך 40,000 ₪ נטל המנוח ביום 13.1.2000. להבטחת פירעון ההלוואה ערבו מר משה אדרי ומר רונן יונה (להלן: "ההלוואה הראשונה"). המנוח לא עמד בהתחייבויותיו להחזר ההלוואה. לפיכך, בתאריך 3.5.2001 הגיש המשיב כנגד המנוח תביעה בסדר דין מקוצר לביהמ"ש שלום בת"א – יפו (א 50021/01). ביום 8.7.2001 ניתן פס"ד בו חויב המנוח לשלם למשיב הסך 47,210 ₪ ונפתח תיק ההוצל"פ המדובר למימושו.

3. על רקע הליכי ההוצל"פ שנקט המשיב כנגד המנוח הגיעו הצדדים להסדר חוב במסגרתו נטל המנוח הלוואה נוספת מהמשיב. ביום 4.11.2001 נחתם הסכם הלוואה ולפיו במועד החתימה על ההסכם ישלם המנוח למשיב 8,000 ₪ ובגין יתרת סכום החוב תועמד למנוח הלוואה בסך 60,000₪. על פי סעיף 4 להסכם, הערבים להלוואה זו הינם מר רונן יונה וכן המבקש. יצוין, כי על פי המסמך המקורי של ההסכם שמות הערבים היו רונן יונה ומשה אדרי, שמם ותעודת הזהות שלהם נכתבו בהדפסה, ברם השם "משה אדרי" ומספר תעודת זהותו נמחקו בעט ונכתב במקום זאת "אילן אדרי", קרי שם המבקש, וכן מספר תעודת הזהות שלו וכתובתו. בסיפא לסעיף 4 נכתב: "הערבים והחייב יחתמו במועד חתימת הסכם זה על כל המסמכים הנדרשים בבנק לצורך ביצוע ההלוואה". על ההסכם נחזות חתימות שני הערבים כאשר לגבי החתימות המתיימרות להיות של המבקש טוען הוא כי זוייפו (להלן: "ההלוואה השנייה"; הסכם ההלוואה יכונה להלן: "כתב הערבות"). המנוח לא עמד בהתחייבויותיו להחזר ההלוואה השניה. משכך, המשיך המשיב בהליכי הוצל"פ נגד המנוח.

4. ביום 31.1.2007 הגיש המשיב תביעה כנגד הערבים להלוואה הראשונה (א 15710/07). ביום 24.5.2007 הורה כב' הרשם אבי כהן למחוק את התביעה.

5. ביום 5.8.2007 צורף המבקש לתיק ההוצל"פ מכח ערבותו לכאורה על פי כתב הערבות. ביום 1.9.2008 פנה המבקש לרשם ההוצל"פ בבקשה לעיכוב הליכים בשל טענת זיוף. ביום 11.9.2008 ניתנה החלטת כב' הר' יעקובי דורון הדוחה את הבקשה תוך שנקבע: "החייב חתום כערב להסכם וצירופו כחייב לתיק ההוצל"פ במידה והחייב לא יעמוד בהסכם. לחייב נמסרה אזהרה ולמרות זאת בחר שלא ליתן תגובתו (צורף אישור מסירה). ככל שיש לחייב טענות בדבר זיוף רשאי אם רצונו בכך להגיש בקשה/ תביעה מתאימה לביהמ"ש המוסמך."

6. ביום 2.11.2010 הוגשה התובענה דנן. בפתח דיון ההוכחות שנערך בפני ביום 19.12.2011 הציג המבקש לראשונה פס"ד של כב' הש' אחסאן כנעאן מיום 24.1.2010 בהליך אחר (תא (נצ') 2017-12-08) שהוגש ע"י הערב השני לכתב הערבות, רונן יונה, כנגד המשיב ולפיו בשים לב לחוות הדעת בתחום השוואת כתבי יד הודיע המשיב כי מסכים למתן הסעד ההצהרתי שביקש מר יונה ולפיכך הוצהר כי חתימת מר יונה על גבי כתב הערבות הינה מזויפת ואינה מחייבת אותו (להלן: "פסה"ד בעניין יונה"). המשיב התנגד להגשת פסה"ד בהליך זה, בהחלטתי קבעתי כי טענות המבקש ישמרו לו לסיכומים.

7. אעיר כי במסגרת התובענה דנן, ניתן ביום 12.12.2010 לבקשת המבקש ובהסכמת המשיב צו זמני המעכב את הליכי ההוצל"פ כנגד המבקש וזאת עד להכרעה בתובענה זו.

טענות המבקש, בתמצית

8. לטענת המבקש, בעצם הגשת התביעה נגד הערבים להלוואה הראשונה יש משום התנהלות תמוהה שיש בה ללמד כי המשיב היה מודע או לפחות חשד כי חתימת המבקש על המסמך נשוא תובענה זו הינה מזויפת. שכן, בעת הגשת התביעה נגד הערבים כבר היה כתב הערבות בידי המשיב ולמרות זאת בחר לתבוע את הערבים מכח הסכם ההלוואה הראשונה שהינו ישן יותר ולגביו היה קיים סיכון כי הערבים יעלו טענת התיישנות. זאת ועוד, סכום החוב לפי כתב הערבות היה גדול יותר מאשר הסכום בהסדר ההלוואה הראשונה ולכן ויתור על יתרונות ההסדר המאוחר הינו תמוה. מה גם שמשה אדרי יכול היה לטעון כי במתן ההלוואה החדשה כוסה החוב הישן וגם לאור טענה אפשרית זו תביעת הערבים להסכם המקורי תמוהה. לטענת המבקש, המשיב, ביודעו כי המסמך דנן מזויף, העדיף שלא לעשות שימוש במסמך זה.

9. לגבי כתב הערבות טוען המבקש כי נטול תוקף כלשהו. ראשית, ההלוואה נכתבה על גבי נייר חלק שאינו מסמך בנקאי מקורי של המשיב. שנית, על פניו של ההסדר המנוח ושני הערבים כלל לא הופיעו בפני המשיב ולא הזדהו בפניו על מנת לחתום על מסמכי ההלוואה. שלישית, במקום המיועד לחתימת מר משה אדרי נמחק, כאמור, שמו המודפס באמצעות עט ומולאו פרטי המבקש וחתימתו לכאורה. רביעית, חתימה וחותמת המשיב על גבי המסמך אינן בנמצא.

המבקש כופר בחתימתו על גבי כתב הערבות, כאמור, וטוען לזיוף וכי לא היה מקום לצרף אותו לתיק ההוצל"פ. בסיכומיו מוסיף וטוען המבקש כי נטל הראיה והשכנוע בסוגיית אותנטיות החתימה מוטלות על המשיב.

10. מטעם המבקש הובאה חוות דעת הגרפולוגית פנינה אריאלי ולפיה נמצא מעט קווי דמיון יחד עם קווי שוני מהותיים בין חתימות המבקש לחתימות הנטענות כמזויפות. עוד מציינת הגרפולוגית בחוות דעתה כי בשלוש חתימות בהסכם המדובר צורת הכתיבה של האות "א" שונה מצורת כתיבת אות זו ע"י המבקש ו"מזכירה יותר את האות "א" בחתימה של בן גידה ליאון". מסקנת המומחית: "הממצאים מצביעים על מספר הבדלים משמעותיים בין החתימות שבמחלוקת לבין הדוגמאות. לכן הגעתי למסקנה שקיימת אפשרות סבירה שמר אילן אדרי לא חתם בעצמו על המסמך שבמחלוקת."

11. זאת ועוד טוען המבקש, כי המנוח הפר את ההסדר כבר בחודש 02/2002 (ולעניין זה ראו סעיף 5 בנספח י' להמרצת הפתיחה), המנוח הלך לבית עולמו ביום 20.12.2006 ובכל אותן שנים, קרי כ-5 שנים, לא פעל המשיב נגד המנוח הוא החייב העיקרי. ביום 31.1.2007 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר בגין ההלוואה הראשונה כנגד הערבים, בית המשפט מחק את תביעת המשיב. מאותה שנה, דהיינו 2002 ועד מות הלווה בשנת 2006 בחר המשיב שלא לפעול נגד הערבים הנוספים והחייב העיקרי ועל כן החוב הגיע לסך 283,000 ₪. רק ביום 5.8.2007 כשבע שנים לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל וכשלושה חודשים לאחר שנמחקה תביעתו נגד הערבים המקוריים בחר המשיב לפעול כנגד המבקש.

12. לטענת המבקש, המנוח פנה אליו בזמנו בבקשה כי יערוב לו ביחס להלוואה הראשונה והמבקש סירב. ברור כי משסירב לערוב להלוואה המקורית לא היה מסכים, לו היה נשאל, לערוב להלוואה השנייה שהינה גבוהה יותר וזאת לאחר שהמנוח הפר את הסכם ההלוואה המקורי (בהקשר זה ראו גם עדות המבקש בעמ' 14 לפרוטוקול ש' 10-23). בעדותו ציין כי ניתן היה לדעת את מספר תעודת הזהות שלו, פרטים וכתובת מלוח שהופיע על קיר מקום העבודה שלו, מד"א, שבו כתוב פרטי העובדים, שכן המנוח עבד עימו. לגישתו חתימתו זוייפה "כי כנראה השם שלי היה הכי קרוב, אילן אדרי – משה אדרי" (עמ' 14 ש' 29 – עמ' 15 ש' 1). לגרסתו המנוח הכיר את חתימתו מדו"חות העבודה (עמ' 15 ש' 1) .