אדרי נ' בן עזרא ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין הפסדים שנגרמו לתובעת בתאונה מיום 29.4.13 בסמוך לרחוב גלגלי הפלדה בהרצליה, בה היה מעורב רכב הנתבעת 2 שהיה נהוג על ידי הנתבע 1.

התובעת העידה כי עמדה בצומת ברמזור בנתיב הימני והנתבע 1 בשמאלי. מהנתיב הימני, בו עמדה, ניתן לפנות ימינה או שמאלה, ומהשמאלי שמאלה בלבד. הרמזור התחלף לירוק, שני כלי הרכב פנו שמאלה, כאשר התובעת מבצעת סיבוב רחב לפנייה, והנתבע, תוך כדי הסיבוב פגע ברכבה ושרט אותו מצד שמאל לכל אורך הרכב מהכנף האחורית עד הפנס השמאלי הקדמי. לדבריה, לאחר התאונה התנצל הנתבע ואמר לה שלא שם לב, ואף הודה בפני סוכנת הביטוח שלה באותו יום, ואז חזר בו מהודאתו.

הנתבע העיד במילים אלו: "לא הייתי מעורב בדברים מסוג הזה. אני נוסע בוקר בוקר בנתיבים האלה, זמני יקר מאשר לעמוד פה. אין לי אינטרס להגיד אם אני אשם או לא, זה רכב ליסינג. כל מה שהיא אמרה, לא נכון בכלל. לא אמרתי שום דבר, ולא אמרתי פוליגרף, לא דיברתי עם סוכנת ביטוח. אמרתי לה שנחליף את הפרטים ונגמר הסיפור, לא שום דבר אחר. זה מאד ברור, שנינו פונים שמאלה, אני בנתיב שלי, לא שום דבר מעבר לזה. אין שום דבר אמת ממה שהיא אמרה".

מגרסת הנתבע עולה כי פרט להכחשה גורפת של גרסת התובעת הוא לא מסר כל גרסה פוזיטיבית באשר לקרות התאונה עצמה, למעט כי שני כלי הרכב פנו שמאלה כשהוא בנתיבו. לפי גרסה זו הרי שלא היה אמור להיות כל מגע בין כלי הרכב, אך ברור כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם נזקי התובעת. הנתבע אף לא העלה בעדותו את הגרסה שנכתבה בכתב ההגנה ואף לא העיד כלל כי רכב התובעת הוא שסטה לנתיב נסיעתו. לעומת זאת גרסתה של התובעת היתה גרסה סדורה ומפורטת הרבה יותר והיא תיארה את התרחשות התאונה שלב אחר שלב. בחקירה הנגדית היא אף נשאל האם הנתבע סטה לנתיב נסיעתה והיא השיבה שכן. לשאלה מדוע לא ברחה ימינה השיבה "הייתי באמצע סיבוב, הוא נכנס בי, באותו רגע הוא שרט את הרכב, היה מגע ישיר, לא היה לי לאן לברוח כבר". תשובתה של התובעת הגיונית ועולה בקנה אחד עם עדותה כי מלכתחילה ביצעה סיבוב רחב בפניה כך שלא היה לה מקום נוסף לסטות ימינה.

בנסיבות אלו מצאתי לנכון להעדיף את גרסת התובעת על פני זו של הנתבע. ולכן אני קובע כי התאונה ארעה עקב סטיית הנתבע לנתיב נסיעת התובעת. תמונות מוקדי הנזק ברכב התובעת תואמים את נסיבות התרחשות התאונה.

נזקים אלו הוכחו כנדרש ולא נסתרו:

שכ"ט שמאי – 750 ₪.

הפסדים (השתתפות עצמית וכינון) – 3,087 ₪

הפסד ימי עבודה – 738 ₪.

הפסד הנחת העדר תביעות לא הוכח כנדרש, ואיני מסתפק במייל שצורף שאינו מהווה אסמכתא רשמית לסכום, ועל כן אין לפסוק פיצוי בגינו.

לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 4,575 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.10.13 ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 450 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ד, 24 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: