אדרי ואח' נ' לזרב ואח'

החלטה

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט א' רובין) מיום 28.6.10, שהומצא לידי מבקשת 2, על-פי הודעתה, ביום 16.8.10 או ביום 17.8.10. בפסק הדין התקבלה תביעת המשיבים, והמבקשים חויבו לשלם להם סך של 25,842 ₪.

אלה עיקר העובדות הדרושות לעניין: המשיבים מתגוררים בדירה אשר מעליה מצויה דירה שבבעלות מבקש 1. דירת מבקש 1 מושכרת לצדדים שלישיים (להלן – הדיירים). כיוון שמבקש 1 אינו מתגורר בארץ טיפלה אימו, מבקשת 2, בעניין הדירה והשכרתה. מבקשת 2 הציגה ייפוי כח כללי מיום 4.9.05, שניתן לה בידי מבקש 1, לטפל בכל ענייניו. בעקבות נזילת מים מדירת מבקש 1 לדירת המשיבים, פנו המשיבים למבקשת 2, וביקשו כי תטפל בתקלה. משלא תוקנה הנזילה, הזמינו המשיבים שרברב מטעמם, אשר תיקן את הדרוש תיקון, ובעקבות זאת פסקה הנזילה. המשיבים הגישו לבית המשפט קמא תביעה בגין עלות תיקון הנזילה, נזקי הרטיבות שנגרמו לדירתם, שכר טרחת המומחה שערך חוות דעת לבקשתם וכן בגין עוגמת נפש.

בית המשפט קמא מצא, כי מקורה של הנזילה אכן היה בצינור דלוחין שבדירת מבקש 1. בית המשפט דחה את טענת מבקשת 2, לפיה הנזילה לא טופלה כיוון שהדיירים לא איפשרו לשרברב מטעמה להיכנס לדירה, וקבע כי על המבקשים היה להשתמש בכל אמצעים שהחוק מעמיד לרשותם כדי לחייב את הדיירים לאפשר את התיקון. משלא עשו כן, התרשלו המבקשים. בית המשפט קיבל את התביעה למרבית הסעדים להם עתרו המשיבים וחייב את המבקשים לשלם להם סך של 25,842 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 400 ₪.

מכאן בקשת רשות הערעור, בגדרה טוענת מבקשת 2 כי המשיבים יוצגו לאורך כל ההליך שבפני בית המשפט קמא בייצוג משפטי נסתר, על-ידי עורכת דין שהנחתה אותם וכתבה עבורם את כתבי הטענות, על אף שבית המשפט לא נתן לכך רשות מפורשת. המבקשת טוענת כי אילו היתה יודעת כי יש לה את הזכות לבקש היתר לייצוגה בפני בית המשפט קמא, היתה עושה כן, והדבר היה משליך על תוצאות פסק הדין. זאת כיוון שאו אז היתה מועלית טענה מקדמית בדבר היעדר יריבות בין המשיבים לבין מבקשת 2, שאינה בעלת הזכויות בדירה, וכן גם היה מובא לידיעת המבקשת הצורך בחוות דעת מטעמה לסתירת חוות הדעת מטעם המשיבים והצורך בהעדת השרברבים שנשלחו מטעמה לתיקון הנזילה.

אינני סבורה כי יש ממש בטענה בדבר היעדר יריבות כלפי מבקשת 2. מבקשת 2 הציגה יפוי כח כללי מיום 4.9.2005, שניתן לה בידי מבקש 1, בגדרו היא הוסמכה לבצע כל חובה המוטלת על מבקש 1, לטפל בכל העניינים הנוגעים לרכושו וכן לייצגו בכל הליך משפטי. מבקשת 2 פעלה איפוא ביחסיה עם המשיבים כשלוחתו של מבקש 1. בית המשפט קמא קבע, כי בתוך כך התרשלה המבקשת, כאשר לא עשתה את כל הנדרש לצורך ביצוע תיקון הנזילה. כאשר שלוח מבצע עוולה כלפי צד שלישי תוך כדי ביצוע השליחות, הוא חב אישית בנזיקין על מעשיו (ראו: ע"א 148/82 גליק נ' ארמן, פ"ד מה(3) 401, ע' 405; אהרון ברק חוק השליחות כרך ראשון (1996) ע' 85). מכאן, שמקור אחריותה של מבקשת 2 כלפי המשיבים הוא בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ועל כן גם היא בעלת דין נכונה בהליך שיזמו המשיבים בבית המשפט קמא.

אשר לשאלת הייצוג העקיף - בכתב התביעה (סעיפים 15 ו-16) ציינו המשיבים, ולא הסתירו, כי הם קיבלו ייעוץ משפטי בטרם הגשת התביעה. המשיבים הסבירו כי הם "אינם שולטים דים בשפה העברית בכלל ובעברית הכתובה בפרט, לכן הם נאלצו להיעזר לשם הגשת תביעה זו בעוה"ד לורה בר-אלון השולטת גם בשפה הרוסית – שפת התובעים". המשיבים הם אשר חתומים על כתב התביעה. עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בפני בית המשפט קמא מעלה, כי במהלך הדיון לא לוו המשיבים בידי עוה"ד בר-אלון אלא ייצגו את עצמם. בפסק הדין מציין בית המשפט קמא כי במהלך הדיון הסב את תשומת ליבה של המבקשת לצורך שבחוות דעת נוגדת מטעם המבקשים, אך למרות זאת לא ביקשה המבקשת להגיש שחוות דעת כזו.

סעיף 63(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – החוק) קובע כי בבית משפט לתביעות קטנות לא ייוצג בעל דין על-ידי עורך דין. תכליתה של הוראה זו היא ייעול וקיצור ההליכים בפני בית המשפט לתביעות קטנות, במטרה לשמור על הליך פשוט ונגיש לאזרח מן השורה, וכן שמירת השוויון והאיזון בין המתדיינים (ראו: רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (פורסם במאגרים, 17.3.09) להלן – עניין פרטוק).

במקרה שבפנינו לא הוברר טיבו של הסיוע שניתן למשיבים בידי עוה"ד בר-אלון. כך, לא ברור האם סיוע זה התמצה בניסוחם של כתבי הטענות בהתאם למידע שסיפקו המשיבים, שמא כלל גם ייעוץ והכוונה באשר למסמכים שיש לצרף לתביעה והאם שולמה תמורה בעבור סיוע זה. בנסיבות אלה לא ברור האם הסיוע שניתן בידי המשיבים עולה כדי ייצוג המחייב קבלת היתר מאת בית המשפט.

שאלה היא האם סיוע המתמצה בעריכת כתבי בי-דין עבור בעל-דין עולה כדי ייצוג המחייב קבלת היתר מאת בית המשפט. מסקירת פסקי דין של בתי המשפט לתביעות קטנות עולה, כי ישנם הרואים בעריכת כתבי טענות מטעם עו"ד כייצוג אסור לפי סעיף 63(א) לחוק (ת"ק (ת"א-יפו) 3640/01 קרן נ' שילוח הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 20.12.01)), אך ניתן גם למצוא דעות שלא ניתן ויתכן שגם לא ראוי למנוע את הייצוג הנסתר באמצעות כתבי טענות הנערכים בידי עורכי דין ומתמחים (ת"ק (י-ם) 2860/07 כהן נ' גפן (פורסם במאגרים, 29.8.07)). שאלה זו לא נותחה באופן מובחן במסגרתן של חוות הדעת שנערכו בנושא בידי נציבת תלונות הציבור על שופטים (ראו: חוות דעת 7/05 "ייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות" דו"ח הנציבות לשנת 2005; חוות דעת 7/06 "ייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות (השלמה)" דו"ח הנציבות לשנת 2006; חוות דעת 7/08 "ייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות (תוספת)" דו"ח הנציבות לשנת 2008). הכרעה בגדרי איסור הייצוג באשר לייעוץ בהכנת כתבי טענות לכאן או לכאן מעוררת קשיים. אף כי הרצוי הוא הרחבת הכלל בדבר מניעת ייצוג במידת האפשר, הלכה למעשה, קביעה בדבר קיומו של איסור כזה בשלב סיוע בניסוח כתבי טענות מעוררת קושי מעשי ממשי. שהרי אכיפת האיסור איננה נראית מעשית כלל ועיקר, ותוצאת הדברים עלולה להיות פגיעה מוגברת במי שאינם מיוצגים, אשר יסברו כי הצד שכנגד לא נעזר במשפטן בהכנת כתבי טענות, וימנעו מהערכות מתאימה מצידם לכך.

אלא שהשאלה האם הכנת כתבי טענות עבור בעל דין עולה כדי ייצוג אסור לפי סעיף 63(א) לחוק איננה מחייבת הכרעה במקרה שבפני, שכן סבורה אני כי גם אם נאמר כי הסיוע שקיבלו המשיבים עולה כדי ייצוג אסור, אין בכך די כדי להביא לקבלת בקשת רשות הערעור. מסקנה זו נסמכת על פסיקת בית המשפט העליון בעניין פרטוק, בגדרה נקבע כי במקרים מסויימים, כאשר אין מנוס מפני התרת ייצוג של אחד הצדדים בידי עו"ד, על בית המשפט ליתן החלטה כתובה המתירה את הייצוג וכן לשקול האם בנסיבותיו של אותו מקרה יש לאפשר ייצוג גם לצד השני. בית המשפט סקר את השיקולים שיש להביא בחשבון בעת בחינת הסוגייה, בזו הלשון:

"רצונו ויכולתו של הצד הבלתי מיוצג לשכור עורך דין מטעמו; אופיו של הצד המיוצג – כך למשל אם מדובר בבעל דין שהוא עורך דין יש לבחון האם הוא עורך דין העוסק באותו תחום בו נידונה התביעה, האם הוא עורך דין פעיל וכו'; עניינה של התביעה, גובהה ומורכבותה המשפטית. באיזון בין כל אלה יחליט בית המשפט האם יש להתיר את ייצוגו של הצד שכנגד על מנת למנוע קיפוחו או האם ניתן להותירו ללא ייצוג משפטי, כאשר במקרה כזה על בית המשפט עצמו מוטל התפקיד של סיוע לבעל הדין הלא מיוצג בהבנת הסוגיה המשפטית העומדת על הפרק וזאת על מנת ליצור איזון בין הצדדים".

על יסוד שיקולים אלה נקבע בעניין פרטוק, כי על אף שבערכאה הדיונית לא ניתנה החלטה בדבר התרת הייצוג של הצד האחד ולא נשקלה אפשרות התרת הייצוג לצד שכנגד, לא נגרם עיוות דין, כיוון שבאותו מקרה עורך הדין המייצג לא היה פעיל, הצד שכנגד קיבל ייעוץ משפטי קודם לדיון ובעיקר כיוון שדובר בסוגייה לא מורכבת מבחינה משפטית.

בענינינו הסבירו המשיבים כי הם אינם שולטים בשפה העברית. כאשר בין בעלי הדין קיים חוסר איזון מובנה בשל אי בקיאות אחד הצדדים בשפה העברית, יתכן שאין מנוס מפני התרת ייצוג. יחד עם זאת, בהתאם לכלל שנקבע בעניין פרטוק, התרת הייצוג צריכה הייתה להיעשות בגדרה של החלטה כתובה, ובד בבד היה על בית המשפט קמא לשקול מתן היתר לייצוג המבקשת. בתוך כך היה על בית המשפט קמא לאזן בין השיקולים השונים שנזכרו, וביניהם הקושי שהציגו המשיבים בהבנת השפה העברית; העובדה כי הסיוע שהמשיבים קיבלו היה בהכנת כתב התביעה; העובדה כי עצם הסיוע לא הוסתר אלא הדברים נאמרו באופן מפורש והיו ידועים גם למבקשים מראשית הדרך; עוה"ד המסייעת לא נכחה באולם בית המשפט בעת הדיון ולא ייעצה למשיבים כיצד לנהוג במהלכו; וכן העובדה כי התביעה איננה מורכבת מבחינה משפטית.

לאור מכלול השיקולים דלעיל בענייננו, ומשעולה מן המסמכים כי המבקשת 2 היתה מודעת לכך שהמשיבים נעזרו בעורכת דין בהכנת כתבי הטענות, והדבר לא הוסתר ממנה, וכן על רקע העובדה כי בית המשפט ניסה לסייע בידי המבקשת, כאשר הפנה את תשומת ליבה לצורך בהגשת חוות דעת נגדית מטעמה, לא מצאתי כי נגרם למבקשים עיוות דין כתוצאה מכך שבית המשפט קמא לא נתן החלטה מפורשת המתירה ייצוג חלקי למשיבים ובוחנת את שאלת התרת הייצוג הנגדי למבקשים. פתיחת ההליכים מחדש כעת תגרום לשני הצדדים הוצאות והתדיינויות נוספות ומיותרות. בנסיבותיו של מקרה זה, ולאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי כי יש לכך הצדקה או טעם של ממש.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף בלא צורך בתשובה. אין צו להוצאות. העירבון יושב לידי מבקשת 2.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"א, 10 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: